כמו ארה"ב רק בקילומטרים

 

יום 3 לטיול

איזה הבדל מאתמול. גל החום עבר לבינתיים. בדיקת המז"א בבוקר מראה שאין אזהרת גל חום ובבדיקה בחוץ כבר יש קרירות באוויר. לא יאומן איזו הקלה.

ארוחת הבוקר מוגשת בחדר המרכזי וכולם יושבים סביב שולחן אחד גדול. מסתבר שכול האורחים באורחן החליטו לרדת לאכול באותה שעה אז גברת צימר קצת אובדת עצות. מה עושים עם מי שממתין? בסוף הכל מסתדר, את המקדימים מזרזים (כי לקנדים יש מצב רוח לשיחות חולין) ואז מתפנה גם לנו מקום.

היתרון/חסרון בישיבה משותפת זה שצריך להיות סוציאלים. ואנחנו שהגענו מישראל מהווים את מסמר המסיבה. למרבה הפלא, מסתבר שלא הרבה ישראלים מגיעים לאזור (המלצרית של אתמול אמרה לנו שאנחנו הראשונים שהיא פוגשת מאז התחילה למלצר לפני שש שנים) וכולם, בינתיים, ממש אוהבים את ישראל. וגם כולם היו בעברם או שיש להם חבר/חברה ישראלים.

מתפתחת שיחה לבבית עם סבא וסבתא מוושינגטון שעושים את הטיול על אופנוע, כולל שלב הרחמים המתבקש על מצב הלחימה שהיה בשבוע שעבר.

התחנה הראשונה שלנו להיום היא Sawpit park and wharf. שזה שם ארוך לחור באמצע הדרך עם מרינה קטנה. חורים באמצע הדרך זה בדיוק מה שאנחנו אוהבים אז עושים פעמנו לשם. מגיעים למגרש חניה קטן עם מזח שבסופו ספסל. והנוף, וואחד נוף. שקט, רגוע, פסטורלי, כמו גלויה, יש המון דרכים לתאר אותו.

בדרך לאוטו מגלים איזשהו שביל שנכנס ליער. הסקרנות של חלקנו מתעוררת והם מחליטים לבדוק לאן הוא מוביל. רמז – לשום מקום. 

בינתיים, מי שנשאר מאחור מצליח לראות קצת חיות בר שיש בסביבה. הנה למשל תמונה מפוארת של ישבן של במבי:

ממשיכים בדרך. הכיוון, Blue rocks. זוהי עיירת דייגים קטנה שנמצאת בקצה אחד הכבישים. מעין כפר אמנים (עין הוד של האזור) עם נופים מדהימים. בכניסה ישנו צריף דייגים קטן ואפור שמשום מה הפך להיות לאחד האייטמים הכי פופולאריים באינסטגרם. עכשיו אם כולם מדברים עליו אז שלא נצלם גם? ברור שנצלם. והאמת, אמנם ממש יפה אבל לא שונה מהרבה מקומות אחרים לאורך הדרך.

ממשיכים לתוך העיירה עד לקצה.

 ואז מגיעים לקצה הכביש. ובקצה עומד ביתן קטן של חברה בשם Pleasant paddling. שעושים טיולי קיאקים. רועי משכנע שזה הדבר הכי נכון לעשות כרגע והופ, כולנו נרשמים לשעתיים של שיט קיאקים עצמאי.

נרשמים אצל הבחורה בקבלה (גם לה יש חברה טובה מישראל), מקבלים ציוד ותדריך, ויוצאים לדרך. 2 קיאקים זוגיים. שעתיים מופלאות עם מוזיקה טובה (רועי מונה לאחראי אוירה אז ישר יוצא רמקול קטן עם מוזיקה מהכיס) וחתירה בין האיים. רק אנחנו שחולקים שני קיאקים… שלווה רגועה שמופרעת רק על ידי השחפים.

לאחר שעתיים של חתירה חוזרים לחוף ומחזירים ציוד. במקור התוכנית היתה להמשיך דרומה אבל כבר נהיה מאוחר והחתירה הוציאה מכולם את הרעב ולכן עושים התאמת תוכניות ומצפינים ל Mahone Bay. עיירה קטנה טיפה צפונית שאמורה להיות יותר שוקקת חיים. את הרעב משביעים בארוחת פאב ב Mug and Anchor pub.

אחרי האוכל נוסעים לראות את האטרקציה של העיירה. 3 כנסיות צמודות ופוטוגניות. עושים כמעשה התיירים ומצלמים פעם מרחוק ופעם מקרוב.

הערב מתקרב ואנחנו גם קצת עייפים וגם עדיין קצת רטובים מהחתירה. חוזרים בחזרה למלון להחליף בגדים ואז מגיעה המשימה החדשה – איפה שותים את הקפה של אחה"צ.

למי שלא מכיר אותנו, הקפה של אחה"צ זה משהו קדוש. שהושרש אפילו לילדים. ופה אנחנו נתקלים בקושי. כל בתי הקפה נסגרים בחמש בערב. ואין שום דבר באיזור. נוסעים לאיזושהי מבשלת בירה שלפי גוגל מגישה גם קפה רק לגלות שבירה יש בשפע אבל קפה – יוק. סגור.

פותחים גוגל ומרחיבים את החיפוש. אאוריקה. סטארבאקס. חצי שעה נסיעה מפה. – יאללה, כדברי השיר, נכנס לאוטו וניסע.

ונוסעים, ומגיעים, ומגלים שאכן סטארבאקס, אכן פתוח, אכן יש קפה, אבל… זה דוכן בתוך סופרמרקט.

בסוף מתפשרים, את הקפה נשתה ויהי מה, את המתוק משלימים בסופרמרקט. ואח"כ אפילו עוד נוסעים לעשות קניות בוולמארט כי "רק שם יש דיסקים של סברינה קרפנטר".

ופה מגיע שם הפוסט. איך שלא מסתכלים על זה, קנדה זה ממש קופי של ארה"ב. אותן רשתות, אותם מאפיינים, אותם שלטים בכבישים, רק שהכל כתוב בקילומטרים ולא במיילים.

הפינה של מאיה חוזרת

וואי מלא זמן לא כתבתי פה, טוב עבר מלא זמן מאז הטיסה האחרונה, מה? שישה חודשים? מרגיש כמו שנה. 

טוב אז מה עשינו היום? התחלנו עם נסיעה לטיילת (אחרי ארוחת בוקר כמובן) וישבנו מול ים מהמם ומה שהיה יותר טוב היום לעומת הימים הקודמים זה שהמזג האוויר היום היה קר, לא ממש קר, אבל קריר, מה שהפך את היום ליותר מושלם.

אחרי הבהיה שנמשכה כמה דקות (כי כמה באמת אפשר לבהות במים?) המשכנו לאיזור הבא. סוג של בקתה כזאת באמצע שום מקום, אמורה להיות הנקודת צילום הכי אינסטגרמית שיש בקנדה. עכשיו להגיד את האמת? יפה, אבל לא הייתי אומרת הכי יפה שיש בכל קנדה.

משם המשכנו לחוף קיאקים. בהתחלה רק רועי ואמא היו אמורים לעשות את הקיאקים, אבל אחרי חשיבה ממושכת החלטתי לגרור את אבא לעשות איתי גם (החשיבה הממושכת בעיקר נגרמה כי חשבתי שקיאקים זה ראפטינג וראפטינג זה דבר קצת מאיים, אני לא אשקר), אז במשך שעתיים עשינו קיאקים במקום מהמם במזג אוויר קריר ומושלם.

אחרי כל הספורט הזה נהיינו רעבים, אז הלכנו לאכול צהריים וגילינו שקפוא בחוץ, אז כמובן שהיינו מוכנים לזה מראש אז החלפנו לבגדים היותר ארוכים שיש לנו.

אחרי זה היינו עייפים ומותשים אז החלטנו שנעשה שני דברים, שופינג וקפה. הסתובבנו קצת באיזור החנויות בעיירה שבא אנחנו נמצאים ואז חיפשנו קפה באיזור, אבל הכל נסגר באיזור חמש וחמש כבר עבר, אז מה עושים במקרה כזה? נוסעים לסטארבאקס.

אחרי סטארבאקס גררתי את כולם לנסוע גם לוולמארט כדי שאני אוכל לקנות דיסק של הזמרת האהובה עליי ועל הדרך קנינו עוד דברים שהיינו צריכים. משם חזרנו למלון ובערך נגמר היום.