מאנטי לאין (גוניש) – אז היום אנחנו מטיילים ב…

יום 6 לטיול

היום אנחנו מתחילים את ה Raod Trip שלנו. לא שלא טיילנו ברכב עד עכשיו אלא שעכשיו זה מסלול רשמי שנחשב לאחד היפים בעולם. ה Cabot Trail. מסלול רכוב מעגלי של מספר ימים המקיף את Cape Breton, השפיץ הצפוני של נובה סקוטיה.

קודם כל עושים את שגרת הבוקר, שזה אומר ארוחת בוקר. אתמול כשהגענו, עברנו בחדרון הקבלה של ה Inn לקחת מפתחות. אחד הדברים הנחמדים שקרו בעקבות הקורונה הוא שמנסים לצמצם את המגע והזמן בקבלת החדרים אז למעשה הכל מוכן במעטפה על השולחן ורק עוברים ולוקחים. בקיצור, כשלקחנו את המעטפה שלנו תהינו איפה אוכלים ארוחת בוקר כיון שהיה שם רק שולחן קטן אחד.

בבוקר גילינו, אוכלים בחוץ מול הנוף. אין כמו פתיחה כזאת של היום.

אז לאחר תדלוק של הבטן ותדלוק של האוטו עוזבים את Antigonish ואת המלון המקסים בו ישנו ומתחילים בנסיעה לכיוון צפון. יש קצת דרך לעבור עד לתחילת מסלול ה Cabot Trail אז נוסעים ומצלמים. מצלמים ונוסעים.

במהלך הנסיעה פתאום רואים שלט קטן – ים. ואנחנו, אם תופסים את זה בזמן ולא קילומטר אחרי שעברנו כבר, שמחים לעצירה ושחרור ימי. חצי מאיתנו פותח בהליכה נמרצת לאורך החוף והחצי השני נשאר לאסוף אבנים וצדפים. מזג האויר משתנה מדקה לדקה. בצד אחד של החוף השמים כחולים ובצידו האחר עננים שחורים. מידי פעם מטפטף ודקה אח"כ נהיה חם. מוזר ממש.

בדרך לתחנה הראשונה, תוך כדי נסיעה, פתאם רואים משהו מוכר – צמר סריגה. ולא סתם אלא פודטראק סריגה. כלומר חנות נגררת שחונה בצד הדרך. כמובן שעצרנו להחליף חוויות עם המוכרת הנחמדה (ולקנות כמה דוללות כי אי אפשר שלא)

התחנה הראשונה שלנו היא מזקקת ויסקי, Glenora distillery. מזקקת ויסקי שיושבת על ערוץ נחל משלה ודי נחשבת בקנדה. מבחוץ העיצוב יפהיפה. מבני אבן עטופים בירוק. יש סוג של סיורון מודרך קצר שמסביר על תולדות המקום ועל אופן הכנת הויסקי. בתמציות: מכינים בירה, הופכים לוודקה ואז מחכים שיתיישן בחביות ובסוף יש ויסקי סינגל בלנד (יענו לא מעורבב). הטעם והאיכות של הויסקי מתקבלים מאיכות המים, סוג הלתת והג'יפה שהנוזל מקבל מדפנות חביות העץ.

נחמד, קצר, ובסוף כולם מקבלים שוט ויסקי.

הויסקי (והשעה) פתחו לכולם את התאבון אז חוזרים קצת למקום שראינו בדרך. Red shoe pub. אין על השמות שלהם. מומלץ מאד.

עוד קצת נסיעה, מעבר ב Cable Ferry קצר והנה מתחיל המסלול. היום עושים מחצית ממנו.

מזג האויר אפור ומדי פעם יורד גשם. אבל זה רק מוסיף למסתוריות הדרך. נוסעים ועוצרים. נוסעים ועוצרים. לא פלא שהמסלול נמשך מספר ימים. איפה עוצרים? בנקודות צילום, בחנויות קטנות וסתם בנקודות מעניינות בדרך.

לקראת ערב מגיעים למקום הלינה להלילה, בעיירה בשם Ingonish. המקום נקרא Lantern Hill and Hollow. אלו למעשה קוטג'ים שנמצאים ממש על החוף. אבל ממש. מהחלון שומעים את רעש הגלים. המקום מדהים. איך שיוצאים השכנים אומרים שלום (הם מקומיים מקנדה שבאו לנופש). כיון שזה עיירונת קטנה, והקוטג' מאובזר למופת, מחליטים לבשל לבד ארוחת ערב. קפיצה לחנות המכולת הסמוכה (והיחידה) מגלה שהמצאי מוגבל. מוגבל מאד. אבל אותנו לא ישברו ואנחנו מצליחים להרכיב ארוחת ערב מדי כלום. אותנו לא יכללו בקבוצת הפייסבוק "רווקים מבשלים" (מי שלא מכיר שיחפש, הנאה מובטחת). ועד שארוחת הערב מוכנה, אפשר לעשות הליכה קצרה לאורך החוף. הנאה צרופה ושלווה שקשה לתאר בתוספת ריח של ים… סיום מושלם ליום המקסים שהיה לנו.