לאן הלכו כל הליוויתנים?

 יום 13 לטיול

מתעוררים בגלויה שלנו. העיירה פה כל כך יפה שקשה ממש להעריך במבט ראשון את כל המקומות. לכל כיוון שמסתכלים יש פשוט נוף מדהים, כולל מחלון החדר ברגע שפותחים את העיניים.

אבל היום יש לנו מטרה. לראות ליוויתנים. המיקום של העיירה, בשפיץ של האי, הינו אופטימלי להצליח לראות את החיה הגדולה בעולם. גם מזג האוויר שלא מנבא טובות לא מרתיע. השמיים אפורים וגשם אמור לרדת כל רגע. מסתכלים מתי יוצאת ההפלגה ומגלים שיש עוד חצי שעה הפלגה ראשונה להיום. ההפלגה יוצאת ממש ליד ה Inn אז דוחסים את ארוחת הבוקר ויאללה, אל הסירות.

בסירה אנחנו 8 אנשים, מדריך ונהגוס (קפטיין למי שמדקדק). זאת מין סירה פתוחה, עם מושבים באמצע ולאורך הדפנות, ובגדול אפשר לשבת איפה שרוצים.

כבר ביציאה המדריך מנחס. "כבר כמה ימים לא נראו ליוויתנים אז אל תפתחו ציפיות"

לגלות לכם את הסוף? – אז גם היום לא נצפה שום קצה ליוויתן. מה כן היה? שעתיים של כיף, שיט לאורך כל האיים שיש כאן, המון ציפורים כולל נשרים, והמון טבע. ליוויתן – לא, הרבה הנאה – כן. ואפילו לא ירד גשם.

אחרי הירידה לחוף מבטחים, נוסעים לעשות ביקור ביקב המקומי. כיון שאין כאן ממש ענבים, את היין עושים ממי קרחונים וכל מיני סוגי Berries (יש בכלל מילה בעברית לזה?). טועמים מכל מיני היינות שיש (עד 10 טעימות שונות) ויוצאים עם שלל של 4 בקבוקי יין לקחת הביתה. בשלב הזה הראש קצת סחרחר אז הולכים לדחוס עוד קצת אוכל לבטן (ארוחת הבוקר היתה מינימליסטית ונדחסה כדי להספיק לשייט).

אחרי האוכל מקדישים את אחה"צ ל Geocaching. מי שלא מכיר, geocaching הוא סוג של חפש את המטמון אבל קהילתי. בכל העולם אנשים מטמינים מטמונים, שזה בעיקר סוג של ספרון שבו כל מי שמוצא חותם ויש קצת מזכרות, העקרון אומר שמי שמוצא לוקח מזכרת ומשאיר מזכרת משלו. כיון שזה לא מסחרי, המיקומים בדר"כ נמצאים במקומות שלא מגיעים אליהם ככה סתם ולכל מטמון יש סיפור. פעם זה מקום שמישהו פגש את אהבת חייו ופעם זה מקום שמזכיר נשכחות. לנו זה מאפשר להתרוצץ ברחבי האי ולהכיר מקומות חדשים ופינות שונות שאין עליהם המלצות בשום מדריך. יש אפליקצה שמלווה אותך וכל נקודה שאתה מוצא אתה רושם במעין לוג דיגיטלי. אתר Geocaching שמסביר: https://www.geocaching.com (הדבר הזה קיים בכל העולם)

היום עשינו 8 נקודות, ב 3 מצאנו את המטמון, ב 5 לא, ועל נקודה אחת ויתרנו כיון שהגענו לדרך לא עבירה.

עושים הפסקה לקפה במקום עם הקפה הכי טוב ששתינו עד כה, Crow head cafe, ולמרבה הפלא, הבעלים היה פעם בקיבוץ והאורח שישב שם הינו יהודי מדבר עברית שחי חצי שנה כאן וחצי שנה בני יורק.

ערב מגיע, והגשם מתחזק. הולכים למבשלת הבירה המקומית לטעום את הבירה וזהו.

הפינה של מאיה

את היום התחלנו במשהו שממש ריגש אותי ואז הבנתי שזה לא בשבילי. מה זה אתם שואלים? חיפוש לוויתנים. למה לא בשבילי אתם שואלים? בחילות ופחד מהגלים (וגם בכלל לא מצאנו לוויתנים).

אז כן, מסתבר שאני לא הולכת לשרת בחל הים ושהים זה משהו שממש לא בשבילי.

הנופים היו מהממים (שלא תבינו אותי לא נכון) אבל זה גם כלל הרבה כאבי בטן, רעידות ובכי.

אחרי שיצאנו מהמים החלטנו לעשות משהו שהוא קצת יותר יבש, טוב, לפחות בשבילי. הלכנו לטעימת יין אבל רק רועי ואמא טעמו, אני בזמן הזה קניתי גרביים.

אחרי זה נהיינו רעבים אז הלכנו לאכול צהריים (בוקר אכלנו לפני הלוויתנים). 

אחרי האוכל עשינו פעילות קצת יותר אינטראקטיבית, שיחקנו חפש את המטמון, טוב, סוג של חפש את המטמון. זה היה משחק בטלפון של אנשים שהחביאו איזשהו חפץ שבתוכו היה דף והם החביאו את החפץ בכל מיני מקומות באי ואנחנו היינו צריכים למצוא את החפץ, לחתום בדף את שמנו ולרשום באפליקציה שמצאנו את החפץ.

באמצע המשחק עשינו הפסקה בבית קפה מדהים שאני מאוד ממליצה.

אחרי המשחק חזרנו למלון לנוח טיפה ואז הלכנו לארוחת ערב בפאב מול המלון ושם נגמר הערב.