War – Life balance

ימים לא פשוטים עוברים על כל המדינה. מלחמה בדרום, סמי מלחמה בצפון. כל יום סוחט את מצברי הנפש יותר ויותר. לכן כשהגדול סיים את סבב המילואים שלו והבטריה של הנפש הראתה שנותרו בה אחוזי סוללה בודדים, הוחלט שצריך להתנתק רגע מהכל ולנסות לטעון את מאגרי האנרגיה מחדש.

נסיעה לחו"ל בטח שלא על הפרק אז מחפשים פינה רגועה בארץ. על מלונות אין מה לדבר, רובם מאכלסים מפונים או סגורים. מחליטים לנסות למצוא צימר כלשהו וכיון שרוצים משהו רגוע הכיוון די ברור, דרומה למדבר.

מחפשים ומחפשים, ואז פתאם באיזה בלוג איזוטרי מגלים סוד שידוע רק למעט.

חוות ע'רנדל.

תודו שרובכם לא שמעתם את השם ואין לכם מושג אפילו באיזה איזור בארץ החווה נמצאת.

אז ככה, חוות ע'רנדל היא חוות בודדים הממוקמת ליד קיבוץ יהל, מזרחית לכביש הערבה. דני וקרן כהן הקימו סוג של נווה מדבר סודי, על גבעה, ממש פסע מהגבול עם ירדן. סיור בחווה חושף היסטוריה בת אלפי שנים, שמתחילה כתחנה במסעם הארוך של בני ישראל ביציאתם ממצרים לפני כ- 2,000 שנה, דרך שרידים שהותירו הנבטים, עם קדום שסחר במור ולבונה, בשמים ותבלינים שהועברו בשיירות גמלים במדבר, עד תעלות קשר, בונקרים ומתקנים מתקופת נוכחות כוחות השלטון העות'מני והבריטי שחלשו על הגבעה בגלל מיקומה האסטרטגי ושרידי המוצב הצה"לי שסיים את תפקידו והתפנה. עוד בחווה החקלאית המקיפה מסביב: מטעי תמרים מסוג מג'הול וכרמי זיתים אורגניים.

כשהתכתבנו עם דני לפני ההגעה לא ממש ידענו למה לצפות. אבל דני נסך תחושת ביטחון והבטיח שהכל יהיה בסדר.

אז בבוקר יום ראשון, ככה באמצע המלחמה, לקחנו את האמצעית לצבא וירדנו דרומה. עוצרים במצפה רמון לאכול ארוחת בוקר מאוחרת בלשה, קפיצה לחוות האלפקות לראות מה התחדש וטיול לאורך גן הפסלים שעל המצוק. לאט לאט מנסים להוריד את מפלס הלחץ מהמצב.

ואז שמים בוויז את הכתובת ונוסעים (שעה בערך ממצפה). ליד כושי פונים ימינה לכיוון אילת ונוסעים על כביש הערבה. ואז, פתאם, הוייז אומר שמאלה. ככה פתאם, לתוך סוג של חור בגדר ההפרדה, לעבר כביש שבקושי נראה שמטפס על הגבעה הגבוהה ביותר באזור.

עולים ומגיעים לשער. טלפון לדני שאומר, 2 דקות ובאים לאסוף אתכם. הכל נראה מאד מבודד מסביב. ואז השער נפתח ונכנסים לגן העדן שדני וקרן בנו. חשבו על הכל. מקבלת פנים אישית, סיור מודרך בחדר/בקתה והסבר על מה קורה בחווה.

החדרים, סוף. מרוהטים בדיוק באותו סוג ריהוט שיש בבית, כלומר ישן ומשוחזר. הכל למופת. והנוף, הו הנוף שמתחרה רק בשקט שמסביב. הגענו למקום הנכון.

בערב נוסעים לאכול באורסולה בצוקים. ממש טעים, מה גם שזה בערך אחד המקומות הבודדים באזור (וגם זה חצי שעה נסיעה לכל כיוון). חזרה לחווה להתענג על השקט. בהתחשב שאין בחווה ווי-פיי ואין טלויזיה עם חדשות (כלומר יש טלויזיה וכבל לחיבור למחשב) אז מה שנשאר זה להתענג על השקיעה, השקט והכוכבים.

למחרת ממשיכים בטעינת מצברים. חלקנו מצליח לקום לראות את הזריחה והשאר מתעוררים לארוחת בוקר. כמו הכל בחווה גם ארוחת הבוקר שמוגשת באולם האורחים מדהימה אותנו. לא האבסה המונית אלא מגוון מאכלים שהוכנו עם המון תשומת לב. ככה צריך לפתוח כל בוקר. זה גם מאפשר לנו לשוחח קצת עם דני ולגלות מה גרם לו להפוך מעובד הייטק תל אביבי לבעל חווה חקלאית/תיירותית בערבה. גם גילינו כי התחביב שלו זה לאסוף ולשפץ מכשירי רדיו ישנים שאותם רואים מפוזרים בכל החדרים (מסתבר שיש לו מעל 100 כאלה)

את שאר היום מקדישים לטיול בפארק תמנע.

עושים קפיצה קטנה לאילת (זה כבר ממש קרוב) להצטייד בארוחת ערב ואז חוזרים לחווה לעוד ערב רגוע מאד.