קצת שקט נפשי בזמן מלחמה

הזמנים לא פשוטים, כבר 5 חודשים מלחמה בדרום, בצפון על סף מלחמה וכל המצב בארץ פשוט מעורר גועל נפש.

כדי לקחת נשימה ארוכה וקצת להחזיר כוחות נפשיים החלטנו לקפוץ למקום רגוע כלשהו, בלי חדשות ורצוי בלי לחץ. להגיע, להישאר כמה ימים בלי לחץ של טיולים או תיכנונים ופשוט לנשום לאט וברגוע.

אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד.

קודם כל אין הרבה חברות תעופה שטסות לארץ. ומי שכן טס, המחירים בשמיים. היעד הראשון שחשבנו עליו זה קופנהאגן. ככה מנוחה בעיר. אבל טיסות ישירות אין ואלה עם קונקשיין עולות הון או שנדרש לבלות כמה ימים בדרכים.

משם התכנון עבר לדרום איטליה. זה איזור שעוד לא היינו בו והזרקות באיזה כפר קטן ליד הים נראה אופטימלי. ברגע שחברות הלואוקוסט חידשו טיסות הזמנו טיסה עם ויז לנפולי.

אחרי שבועיים הגיע המייל המבאס שמודיע שהטיסה לנפולי בוטלה. יש רק טיסות לרומא בזמנים ממש לא נוחים.

אז ויז בוטל. עברנו לריינאייר. הפעם זה החזיק 3 שבועות עד להודעה שהם הפסיקו את הטיסות לארץ וביטלו את כל ההזמנות.

בקיצור, מבאס.

בסוף הוחלט לנצל שבוע שבו מאיה טסה למשלחת בארה"ב ופשוט למצוא מקום זמין באותו חלון הזדמנויות. הפור נפל על פראג.

אז מתוכננים כמה ימים. הפעם החלטנו לעשות כמה ימים ללא תכנון בפראג, פשוט לנסות להתנהל כמו מקומיים. אבל בנוסף לצאת גם לחקור את צכיה שמחוץ לפראג.

הרבה חוויות מהיום אין כיון שלקחנו טיסת אחה"צ לפראג. טיסה סדירה של אלעל, מטוס יחסית לא מלא, עיכוב של חצי שעה ביציאה. סה"כ סביר. גם השדה היה ריק יחסית. עוד לא חזר לעצמו..

בפראג לעומת זאת נתקלנו ביעילות מזרח אירופאית. תור עצום בביקורת דרכונים ורק 2 עמדות מאוישות. כמעט 40 דקות ואנחנו בתוך צכיה.

עוד 25 דקות ואנחנו במלון. מחר נרחיב יותר.

אבל רגע, חייבים עוד משהו היום. המלון שלנו, Bishop House כשמו כן הוא. פעם פעם היה בית הבישופ. ולנו נתנו את החדר שבתוך המגדל. חוץ ממדרגות לוליניות מעץ להגיע לחדר, יש לנו עוד משהו בתוך החדר: