היום הכי חם

יום חדש עולה על החווה.

היום הבנות החליטו להשכים קום ולעשות הליכה סביב החווה. עכשיו צריך להבין, לא מדובר בחווה קטנה. מדובר בחתיכת שטח. הבעלים של החווה הכשירו מסלולי הליכה והבנות עשו את אימון הבוקר שלהן.

היום מתוכנן יום ארוך. נסיעה ל Matera שזה בערך שעה וחצי נסיעה מהחווה. שמים במפות את החניון הקרוב שמצאנו ויוצאים לדרך. גוגל מפות שוב לוקח אותנו בדרכים לא ראשיות מה שממש מוצא חן בעינינו. הזדמנות לראות את איטליה הכפרית.

מגיעים לחניון וחונים. הפעם זה מין חניון חדשני שכזה שכנראה משמש בית לכל בעלי ההון באיזור. שורה של פרארי ומכוניות יוקרה אחרות חונות ליד.

מתחילים במסלול. בחוץ כבר מתקרב ל 37 מעלות. התחנה הראשונה שלנו זה ה Palombaro lungo. סוג של מאגר מים מתחת לאדמה ששימש בימי עבר את העיר. האמת, די עקיצה. 3 יורו כניסה ל 10 דקות הליכה על גשרון מעל בריכה מתחת לאדמה. אמנם קריר ונעים אבל אפשר לוותר.

משם נכנסים לתוך החלק העתיק של העיר (Sassi) ומתחילים להסתובב בסמטאות. המראה די מדהים, קצת מזכיר את בית לחם שלנו. אבל הרבה עליות וירידות, ובחוץ להזכיר 37 מעלות בצל. ככה שרוב הזמן אנחנו נצמדים לצל. אחרי כשעתיים של הליכה, ו 10 קילו זיעה, מחליטים שהבנו ומספיק. עוצרים לקפה קר וחזרה לרכב.

שעה וחצי חזרה לחווה מחזיר אותנו למזגן בחדר להתרעננות. לארוחת ערב מחליטים שצריך להסיק מסקנות מהימים הקודמים ולצאת מאוחר יותר כיון שרוב המסעדות נפתחות רק סביב שבע וחצי – שמונה בערב.

נזכרנו במפה של פאביו מהיום הראשון וראינו שם יישוב שלא הכרנו – Ceglie Messapica. בבירור בגוגל מסתבר שזאת עיירה לא מוכרת יחסית, אבל שנחשבת לבירת הגסטרונומיה של פוליה. התאים לנו בול.

שוב מגדירים חניון קרוב ונוסעים. הפעם מגיעים לחניון ומגלים שהוא מלא. עושים סיבוב ועוד סיבוב ברחוב והופ מתפנה חניה. צריך כמובן לשלם אבל המדחן האוטומטי קצת מתקשה להסביר לנו מה צריך לעשות (או שאנחנו מתקשים להבין מה הוא רוצה, כל אחד מסתכל מהצד שלו). בסוף מקומי נחמד מסביר לנו מה לעשות – מכניסים את 3 הספרות האמצעיות של מספר הרישוי, מכניסים כרטיס אשראי, לוחצים על כפתור כחול כמה פעמים עד שמתקבלת השעה הרצויה לסיום החניה, לוחצים על כפתור ירוק גדול, מוציאים את כרטיס האשראי וממתינים. ואז יוצאת הפתקית. הבעיה שאצלו זה עובד ואצלנו לא. המכונה מסרבת לקבל כרטיס אשראי לא מקומי. מגרדים כמה מטבעות שנשארו לנו ומוציאים תוית חניה. גם זה מאחורינו.

עושים פעמינו למסעדה, Osteria dell'Orto. המלצרית ממש נחמדה אבל לא מדברת אנגלית. אנחנו כבר ממש רעבים אחרי יום בגדול ללא אוכל אז מחליטים לקחת פלטת מתאבנים למנה ראשונה וכל אחד לוקח עוד מנה עיקרית.

כשהאוכל מתחיל להגיע מתברר שפלטת המתאבנים זה בעצם מסע אינסופי של מאכלים. אחרי שעה של מתאבנים אנחנו כבר מוכנים לסיים את הארוחה אבל אז מסתבר מגיע זמן המנה העיקרית. בקיצור, מעל שעתיים ארוחה. אבל ארוחה מצויינת!!