העיר הלבנה

בוקר חדש בפוליה.

ארוחת בוקר ממיטב התוצרת המקומית (היום היו קישואים מהגינה וגבינה לבנה חצי קשה שהוכנה על ידי השכנים בבוקר). חילופי ברכות עם פאביו והמשפחה, קבלת טיפים לאיפה כדאי לנסוע ויוצאים לדרך.

הפעם גוגל מפות (כן, עובד יותר טוב מוייז פה) לוקח אותנו דרך דרכים צדדיות, אבל ממש צדדיות

התחנה הראשונה להיום היא Ostuni. הידועה גם בתור העיר הלבנה. שזה די משונה כי כל העיירות שראינו עד עכשיו היו לבנות, אבל כנראה שהם לקחו בעלות על המיתוג ראשונים.

כמו בכל עיירה, המשימה הראשונה היא למצוא חניה. צריך להזהר לא להכנס לאיזור האסור לזרים (ZTL), לא לחנות באיזורים שמסומנים כחול אבל מותרים רק למקומיים, ועוד ועוד אזהרות. היום שיחק לנו המזל, התברברנו קצת בלהגיע לחניון שכיוונו אליו והופ, מצאנו חניה חינמית ברחוק במרחק יריקה מהכניסה לעיר. והאמת שזה היה די מזל כי אוסטוני היא בעיקר עליות וירידות עם ריצוף חלקלק. תוסיפו את החום ששורר עכשיו והנה לא מצב אופטימלי.

עושים סיבוב במבוך הסימטאות, ומגלים המון תיירים כמונו. מסתבר שאוסטוני היא עוד מגנט תיירים. עוברים דרך הקתדרלה בראש הגבעה, המון חנויות של מזכרות ושל סנדלים (משום מה. סנדלים תנכיות כאלה). והרבה דלתות ציבעוניות. כל צבע מסמל את עיסוק בעל הבית: ירוק- חקלאים, חום – סוחרים וכחול – ימאים.

נהיה כבר צהריים וממש חם ומרגישים שמיצינו את העיר. מפה הולכים לים.

פאביו המליץ על חוף קרוב. עכשיו צריך להסביר: יש פה 3 סוגי חופים. חוף ציבורי, לעיתים ללא מציל, ללא צל וללא שמשיות, בדר"כ גם ללא חניה קרובה. הרמה הבאה זה הלידו. מישהו שפשוט השתלט על החוף, עשה חנייה בתשלום, יש קיוסק ולעיתים מסעדת חוף, וניתן לשכןר שמשיה ומיטת שיזוף בתשלום (כשהמחיר עולה ככל שמתקרבים לשפת הים). עכשיו החוק אומר שניתן להכנס בחינם לחוף של הלידו כל עוד לא משתמשים בחניה ולא פורשים את המגבת בצד של השמשיות אלא רחוק משם. הרמה העליונה זה הקלאב. פה כבר מדובר בחוף סגור, עם הרבה שירותים ומחירים גבוהים לשכירת מקום.

אז אנחנו הולכים ללידו, אבל עושים כמעשה המקומיים. חונים בחוץ, נכנסים ברגל, משתמשים בשירותים ומקלחות להחליף בגדים ולא פורשים מגבת אלא רק נכנסים למים. למרות שחם בחוץ יש בריזה מרעננת וזה די שובר את החום. החוף די ריק והמים נעימים להפליא.

בזמן שחלק בים, החלק שנשאר בחוץ מנסה את מזלו בעוד כוס אייס קפה. הפעם מנסים פשוט משהו מהתפריט שעל הקיר: Ice Coffee Crema (זה אפילו באנגלית). אבל גם זה לא מצליח, מה שמגיע זה דוגמית של גלידה קפה (בתמונה עם כפית קטנה תקועי בכוס להמחשת הגודל)

מגיעה שעת צהריים מאוחרת וצריך לאכול. אבל לצערנו האיטלקים עושים שנ"צ בצהריים והכל סגור. בסוף מוצאים איזה מקום שפתוח ומחזיק כמה סנדביצים וקפה ועוגה. שיהיה, מספיק טוב לשלב הזה של היום.

אחרי מנוחה קלה בחווה יוצאים בערב שוב למרטינה פרנקו, העיירה הקרובה. היינו שם אתמול בצהריים ואמרנו שנחזור גם בערב. ואיזה הבדל של יום ולילה תרתי משמע. הרבה מקומיים, אוירה שמחה, הכל מואר ושמח. ממש כיף. ארוחת ערב במסעדה מקומית (פיצות אלא מה) וסיבוב בסמטאות להשלמת האווירה. הסימטאות יפהפיות ולבנות. ממש קל ללכת לאיבוד. האווירה קסומה של ליל קיץ נעים. נכנסנו לכנסיה לשמוע את המקהלה. הכנסיה היתה מלאה עד אפס מקום. ארוע מאוד מרשים.