הים האדריאטי או שמא הים התיכון?

מתחילים את היום השני לטיול שלנו ביקיצה חצי טבעית בחווה. בארוחת בוקר פוגשים את פאביו, אשתו ומריה האימא שלה. 2 דורות לבעלי החווה. חבורה סופר נחמדה שדואגת שנאכל היטב, נותנת הרבה טיפים ומגלה שהכל בעצם מגודל במקום. הכי farm to table שאפשר.

על פי ההמלצות של פאביו (הרי לא ממש תכננו כלום), נבנה מסלול להיום. מתחשבים בזה שחם בחוץ, וגם יום ראשון, מה שאומר שהרבה דברים סגורים.

התחנה הראשונה שלנו היא אלברובלו (Alberobello). העיירה הכי מתויירת כנראה באיזור. זאת למעשה העיירה עם הכי הרבה טרולים (אותם מבנים מחודדים). בנייתם של בתים אלה מתחילה בעבר הלא רחוק יחסית. במאה ה-16 הדוכס אנדריאה מטיאו השלישי הביא לאזור זה את האיכרים שלו. ומה לעשות, אנדריאה היה בן אדם סופר קמצן. על פי החוקים המקומיים, כל בעל קרקעות היה צריך לשלם למלך הנפוליטני מס התיישבות. כדי להימנע מעלויות מיותרות, הורה הדוכס לאיכרים לבנות בתים מאבן גיר בלי להשתמש במלט. בבסיס הגג היו שמים אבן מיוחדת. היה מספיק שלושה סוסים רתומים בשביל למשוך את האבן ולהרוס את המבנה: בתוך חצי שעה היה אפשר לפרק כפר שלם. מועד הגעתם של נציגי המלוכה תמיד היה ידוע מראש, אך גובי מסים לא ראו באזורים אלה שום דבר חוץ מערימות אבנים לבנות. הדוכס היה משגשג, לעומת זאת האיכרים היו צריכים לבנות את ביתם כל פעם מחדש.

באלברובלו לא תמצאו שני טרולי זהים. ההבדל העיקרי הוא הציורים על הכיפה. למרות הדמיון שלהם, כל טרולי שונה מהשני. הבתים מתחלקים לטרולי זכר וטרולי נקבה. לכל כיפתה של טרולי זכר קיים ראש עם סמל של אותו אמן שבנה אותה. הציורים על הכיפה גם הם כולם שונים אחד מהשני. על רוב הבתים מצויירים סמלים של גלגל המזלות, סמלים פגאניים ודתיים.

היום אלברובלו פורחת בזכות התיירות. אוטובוסים של תיירים פורקים את סחורתם כל הזמן וכל הרחובות מלאים בטרולים וחנויות מזכרות. מהר מאד הבנו את הרעיון, הצטלמנו הרבה והמשכנו הלאה. גם החום עזר לקבל את ההחלטה להתקפל מהמקום.

משם ממשיכים לתחנה הבאה: Martina Franca. האמת שבאין תכנון שלנו העיירה הזאת אפילו לא עלתה כאופציה. אבל פאביו המליץ ולכן נוסעים לראות. וממש הפתעה. אין כמעט תיירים, והרחובות ממש מזמינים להסתובב עוד ועוד. אמנם קצת שומם כי יום ראשון אבל נראה שבהחלט עוד נחזור לפה באחד הערבים.

החום קצת מתיש אותנו אז מחליטים לחזור למנוחה קלה במזגן בחווה. לאחר התאוששות (כבר אחה"צ), נוסעים ל Monopoli. עיר נמל שוקקת חיים. לאחר שמסתדרים עם חניה (צריך לבדוק טוב טוב את כל השלטים. יש איזורים שאסורים לכניסה אלא אם אתה מקומי – ZTL, יש איזורים עם חניה מותרת אבל רק למקומיים, ויש ויש. בסוף מחליטים לחנות בחניה מסודרת.

קודם כל הולכים לשתות את הקפה של אחה"צ. בכל זאת מסורת זאת מסורת. והנה טיפ נוסף, אם תזמינו קפה קר על בסיס חלב תקבלו בעצם ערכה להרכבה עצמית. שוט קפה, כוס עם קצת חלב וקרח. ועכשיו להרכיב…

אחרי הקפה מתחילים בעצם במה שהופך להיות הנוהל הרגיל. פשוט לשוטט בלי מטרה. קצת על חוף הים המקומי, קצת לאורך הנמל

והרבה ברחובות.

ארוחת ערב במסעדה מקומית Il Quadniboglio, ואז המשך שוטטות ברחובות. העיר יפהפיה ושוקקת חיים. האווירה בה קסומה ונינוחה וסוף סוף יש בריזה… לא פלא שיצחק אברבאנל בחר להתיישב בה לתקופה לא מבוטלת.

ולמה הכותרת? כי היה היום דיון למה מונופולי שוכנת לחוף הים האדריאטי שעצם איטליה הינה חצי אי בים התיכון…