יום של רוגע וגשם

היום החלטנו שיהיה יום רגוע שבו נוכל לנשום קצת ולמלא מצברים אחרי מספר ימים יותר אינטנסיביים ומרובי נסיעות. במקרה יצא שזה גם היה אחד מהימים שבהם השמש מחליטה לקחת חופש, והגשם משתלט על העניינים. זו הייתה קצת הפתעה – התחזית לא הזהירה אותנו.

חצי היום הראשון הוקדש לעבודה (חצי מאיתנו) וסריגה (החצי השני). לפטופ מול נוף גן עדן ואווירה מושלמת להתרכז ולעשות דברים שאין ברירה וצריך לשלב גם בטיול. בזמן שחצי עבד, החצי השני מצא את הזמן המושלם לסריגה.

הגשם בחוץ התגבר לקראת הצהריים, ואנחנו החלטנו לצאת גם באווירה חורפית באמצע הקיץ הארגנטינאי לסיבוב קצר של קפה והכרת הסביבה. מחוץ לעיר באיזור שבו אנחנו נמצאים האווירה יותר רגועה. מצאנו חנות שוקולד קטנה שמתפקדת גם כבית קפה. מושלם.

אפילו הספקנו לרדת לחוף הפרטי של המלון

בערב החלטנו לממש המלצה של רועי שהיה פה לפני שלוש שנים. בכל הסיפורים שלו הוא הזכיר את הסטייק הכי טוב שאכל בחייו במסעדה בברילוצ'ה. אז אגרנו רעב (טוב, כמה שאפשר אחרי ארוחת בוקר מפוארת וקפה עם מאפה בצהריים) ונסענו ל Alto El Fuego. אי אפשר להזמין מקום, המסעדה נפתחת ב 19:30 ואנחנו שמגיעים ב 19:32 מצליחים להשתחל לאחד השולחנות האחרונים. כולם מסביב תיירים (כולל 2 שולחנות נוספים של דוברי עברית) ואנחנו תוהים אם לא נפלנו על מלכודת תיירים. ואז הגיע הבשר. ומאותו רגע הבטן הודיעה שנעים לה ושמבחינתה אפשר לעבור לגור פה לנצח. אכן, אחד הסטייקים הטעימים ביותר שאכלנו.

מאושרים התגלגלנו החוצה בסוף הארוחה. נשאר עוד משהו קטן לעשות – אחת החברות הטובות של הבת, שהיא כמו בת בית אצלנו, הגיעה היום לעיר כחלק מהטיול הגדול. אין מצב שלא נעצור לתת חיבוק ולשמוע סיפורים.

היום הזה היה בדיוק מה שהיינו צריכים: יום של מנוחה, סריגה, והנאה מהפשטות של הרגעים הקטנים. מחר, ממשיכים לתחנה הבאה שלנו.