היום זה מה שאנחנו קוראים לו יום מעברים. הזמן הזה שבין חלק אחד של הטיול לחלק אחר שרובו כרוך בטיסות ולוגיסטיקות. זו גם הסיבה שאין היום הרבה תמונות. יום המעברים התחיל באווירת "שדה תעופה, אנחנו שוב כאן". אחרי יומיים של מים שוצפים, חום בלתי נשלט ונופים עוצרי נשימה, הגיע הזמן לעבור לפרק הבא של הטיול. בבוקר מוקדם, כי החברה שמארגנת את ההסעה מהמלון הודיעה שצריך לצאת 3 שעות לפני ההמראה, שמנו פעמינו לשדה התעופה כדי לתפוס טיסה חזרה לבואנוס איירס. אבל מה, בעוד אנחנו ממתינים לטרנזיט שיגיע לאסוף אותנו ואת שאר הטסים ממלונות אחרים (שהרי למה לצאת 3 שעות לפני הזמן אם השדה במרחק חצי שעה נסיעה) נכנסת בדלת בחורה…

אחרי שאתמול זכינו לחוות את תופעת הטבע הזאת שנקראת מפלי האיגואסו מהצד הברזילאי, היום עושים את אותו הדבר רק מהצד שארגנטינאי, שזה אומר – אין מעברי גבול!!! (כן, עדיין אנחנו בטראומה מהמעבר חזור מברזיל אתמול). מארגנים מונית מהמלון ויוצאים לכיוון הפארק. כבר מההתחלה מבינים שזו חוויה שונה לחלוטין מהצד הברזילאי. קודם כל הפארק הארגנטינאי הוא עצום, וכבר מהכניסה מבינים שאנחנו במנטליות ארגנטינאית (כלומר, היעילות – בסייסטה קבועה ולא קיימת). עומדים בתור לקניית כרטיסים. כמו התור של המכוניות אתמול, הכל לאט. לחלק בודקים דרכונים ולחלק לא, מחלק מבקשים אישורים מודפסים כלשהם ומחלק לא. לא ברור. ואז קיבלנו 2 כרטיסי כניסה. מפה עוברים לרציף הרכבת. יש רכבת פנימית שלוקחת את המבקרים בין…

אחרי יומיים של אורבניות בואנוס-איירסית מפוארת, החלטנו שהגיע הזמן לעבור מהחלק העירוני לטבע שאנחנו יותר אוהבים ולראות איך הטבע עושה מופע. כך מצאנו את עצמנו בבוקר עוזבים את המלון שלנו בבואנוס, לוקחים אובר ונוסעים לשדה התעופה AEP. חברת התעופה איתה אנחנו מתניידים בתוך ארגנטינה, Aerolíneas Argentinas, מסרה שנדרש להגיע שעתיים לפני הזמן. כמו ילדים טובים הגענו כפי שהתבקשנו רק כדי לגלות שהכל הולך ממש מהר בשדה התעופה ויש מלא זמן להעביר עד לטיסה שלנו לאיגואסו. טיפ קטן שלנו לגבי שדה התעופה: החלק של טיסות יוצאות נמצא בקומה השניה מאחורי הקפיטריה. חשבתם שיהיה אולי שילוט מתאים כי זה בעצם מהות השדה, לטוס משם, אבל לא. אין שילוט ברור. הטיסה עוברת מעולה,…

אחרי יום מלא בריקולטה והקסם שלה, החלטנו שהגיע הזמן ללכת על יום של קצת היסטוריה, או בקיצור, לחקור את החלק של העיר שכולל הרבה אלמנטים היסטוריים. רק מהיומיים שאנחנו פה הבנו שהכל פה סובב סביב פוליטיקאים, צבא, מהפכות וכד'. אז הצצנו באפליקציית SmartGuide שלנו, קיבלו אזימוט וטווח ויצאנו לדרך. התחנה הראשונה: מבנה הקונגרס. פה מתגלה כישרון חבוי כנראה של הארגנטינאים – העתקה. כמו מה נראה מבנה הקונגרס שלהם? בדיוק כמו מבנה הקונגרס האמריקאי. משם המשכנו ל-Barolo Palace, או כמו שאנחנו חשבנו עליו, "איך אדריכלים עושים ראווה". המקום הזה נראה כמו מיני-טירה שמישהו זרק באמצע העיר. הבניין מלא בפרטים, עיטורים וסיפורים על איך פעם היה פה כסף, והרבה ממנו. כל קשת,…

אחרי שצלחנו את יום ההישרדות הראשון, הגיע הזמן להתחיל להרגיש את ארגנטינה באמת. עם כוח מחודש (ותודה לקפה במלון), החלטנו להתחיל את היום בשכונת ריקולטה, שם ממוקם המלון (יותר על גבול ריקולטה וסנטה פה). כי מה יותר מתאים להתחיל טיול בבואנוס איירס מאשר עם קצת היסטוריה, תרבות, ו… בית קברות? כן, אתם קוראים נכון. ריקולטה, אם עוד לא שמעתם, היא שכונה יוקרתית עם וייב אירופאי שלא מתנצל על היופי שלו. הרחובות המטופחים, המבנים הקלאסיים, והחנויות הקטנות שמתחשק להיכנס אליהן גם אם אין לך כסף לשום דבר שמוכרים שם, פשוט כובשים. אבל אנחנו לא באנו לשופינג. לפחות לא עדיין. המטרה שלנו היתה פשוט לעבור בין מקומות מרכזיים בשכונה, בהתבסס על אפליקצית…

יש משהו קסום בלחשוב על ארגנטינה. התמונה המיידית שעולה בראש היא של חורשה פטגונית מרהיבה, סטייקים עסיסיים, וטנגו רחוב בבואנוס איירס. אבל כדי להגיע לשם, מסתבר, צריך לעבור מסע הישרדותי באורך 24 שעות שכולל טיסות, עצירות ביניים והרבה נשימות עמוקות. המסע התחיל בשדה התעופה בן גוריון, כשישבנו על מושב המטוס הראשון ללונדון. מלאי התלהבות מהטיול הצפוי. מהר מאוד הבנו שהכריך שקיבלנו לא נועד לרגש, אבל זו רק ההתחלה, נכון? כשהגענו ללונדון, התחיל המרוץ. היינו צריכים לעבור בין טרמינלים, מנסים להבין את השילוט באנגלית עם חץ שמוביל אותך, או לפחות כך חשבנו. כל צעד לווה בחשש שפספסנו את השאטל הנכון ושלא נספיק להגיע בזמן לשער העלייה למטוס הבא. ובזמן שאנחנו רצים…