לטוס בתוך סימן שאלה: כשנסיעה פוגשת חוסר ודאות ישראלי

יש נסיעות שמתחילות בטבלת אקסל מסודרת חודשים מראש, ויש נסיעות שמתחילות בבדיקה יומיומית של כותרות החדשות. הפעם, היעד היה ברור, לאחר שנסיעה לתערוכה מיקצועית בוטלה עכב המלחמה, ארגנו נסיעה חדשה שמשלבת גם קצת ביקורים עיסקיים אצל ספקים וגם קצת לנשום עמוק בחו"ל. אבל הדרך לשם? היא נראתה יותר כמו משחק שחמט מול המציאות המזרח-תיכונית.

לטוס בתקופה של "המתנה" – בין אם זה למתקפה, לתגובה, או לשינויים הדרמטיים שהממשל החדש של טראמפ עשוי להביא לאזור – זה אומר לחיות עם יד על הדופק ועין אחת על לוח ההמראות. חוסר הוודאות הכתיב את שיטת העבודה: כל המלונות הוזמנו עם אופציית ביטול עד 24 שעות לפני ההגעה, מלון אחד בכלל לא הוזמן, החלטנו שאת המלונות לימים המתקדמים יותר של הטיול נזמין רק אחרי שנרגיש את הגלגלים מתנתקים ממסלול ההמראה בנתב"ג.

הגיע יום הטיסה – ההגעה לנתב"ג הפעם הייתה מלווה בתחושה מוזרה. זה לא היה הלחץ הרגיל של "שכחנו דרכונים", אלא הציפייה הדרוכה לראות שהטיסה לא מתבטלת ברגע האחרון בגלל אירוע ביטחוני כזה או אחר. בכל זאת כל החדשות מחרחרות מלחמה. רק ברגע שהמטוס צבר מהירות והנוף של גוש דן התחלף בכחול של הים התיכון, אפשר היה להוציא אנחת רווחה אמיתית. אנחנו בדרך.

היעד – מילאנו. בכל זאת חלק גדול מהספקים נמצאים באיזור ולא נשכח שמדובר בבירת האופנה – ביקור חובה לכל פאשניסטית מיקצועית.

טיסה של אל-על כי בגדול זה מה שיש, עוברת ללא שום אירוע משמעותי. הילדה בשורה מאחורה בוכה 40 דקות כמו בכל טיסה, השכן במושב ליד החליט שלא צריך אוזניות ולראות סדרות בטלפון בקולי קולות זה הכי "בית בעולם", וארוחת הפירות – נו, אותם צימוקים ותמרים בתפזורת כמו פעם.

מגיעים למילאנו וישר מופרדים – מערכת ה ESS החדשה (למי שלא מכיר, מערכת בקרת גבולות חדשה שמפרידה בין אזרחי אירופה ושאר ירקות העולם) מפרידה אותנו, אבל בגדול התור סביר (בשני המקומות). מה שלא סביר זה שמזוודה אחת מגיעה תוך 5 דקות והטרולי (כן, הכריחו אותנו לשלוח אותו) מגיע אחרי 50 דקות. באיטליה זה הגיוני.

את הדרך למלון (Urban Hive Milano) החלטנו לעשות ברכבת. למי שיקפיד לעקוב יגלה שזה יהפוך להיות מוטו חוזר בטיול. התכנית – רכבת מהירה מהשדה למילנו ואז עוד 2 תחנות במטרו למלון. על הנייר – 40 דקות. במציאות האיטלקית – הרכבת המהירה ממש איטית ולא מגיעה בזמן, מסתבר שרכבות באיטליה לא שונות בהרבה מרכבת ישראל. לוקחים רכבת חלופית שנוסעת באיטיות, מחליטים לרדת בתחנה אחרת כדי לקצר ומגיעים למלון אחרי שעה. אבל אנחנו סבלנים. הצלחנו לצאת מהארץ – לא ישברו אותנו.

המלון נראה מעולה, נרחיב עליו מחר כי הגענו ממש מאוחר. אבל יש הפתעה – שמפניה ועוגיות בחדר. בכל זאת התחלנו בחגיגות ה 30 לנישואין.