שלג אמיתי. בתחילת אוקטובר.

קמים לבוקר חדש בעיירה שלנו. כמה ימים פה ומתחילים להרגיש נוח, כולל נסיעה ללא מפה מהבית עד לכביש הראשי.

מקווים לסיים את הרומן שלנו עם הבנק היום ולטייל קצת באיזור. אבל קודם חייבים לאכול ארוחת בוקר. כיון שהתעצלנו ללכת לסופר אמרנו שנאכל ארוחת בוקר במסעדה שאכלנו בה לפני יומיים וראינו בתפריט שיש ביצים. – טעות ואכזבה. מסתבר שארוחת בוקר בשילוב עם מסעדה שרק נפתחה היא לא מתכון להצלחה. הביצה טוגנה למוות ומנה אחת בכלל לא הגיעה עד שסיימנו את הביצה והקפה. לא נורא – ככה לומדים.

במקום להתבאס, החלטנו לפצות את עצמנו עם טיול רציני:
יעד – Peștera Ialomiței, מערה בלב הרי בוצ’ג שבתוכה נחל זורם. המלצה ששקיבלנו מהבן דוד שגר ברומניה ומכיר כל אבן פה.
הנסיעה לשם כוללת כביש שמתפתל אל תוך ההרים. 35 ק"מ שלוקח שעה ורבע לגמוע. עולים ועולים, עוברים את תחנת הרכבל של ה 1000 מטר וממשיכים הלאה. בקצה ההר עוצרים למרגלות צלב ענק לתצפית מדהימה על האיזור. לשמחתינו מזג האוויר יחסית טוב ויש ראות טובה.
אבל פתאם משהו מוזר. פיסות לבנות שנראות כמו כדורי קלקר שפוררו אותו נופלות ברוח. לא יכול להיות שזה ממש זה. אבל כן – שלג. כזה שנראה כמו כדוריות לבנות שעפות ברוח ונמס ממש ברגע שנוגע באדמה.

ממשיכים בכביש המתפתל, שמדי פעם הופך לדרך כבושה כאילו נגמר האספלט לפועלים ואז חוזר להיות כביש. מסביב שלכת מטורפת ביער, ופתאם גם אגם שמופיע לאורך הכביש. הנוף מהמם.

ואז מגיעים למקום ווייז מכריז שהגענו. חניה ליד מנזר ושלטים שמצביעים לכיוון המערה. מתחילים ללכת וכבר בהתחלה מי שחוזר מגיע מתנשף ומודיע לנו ברומנית שיש דרך ארוכה לפנינו.
ואז מגיעים לפתח המערה. משלמים כניסה ושמים קסדות. בתוך המערה יש מסלול הליכה מסודר, מדרגות, גשרונים ותקרה נמוכה שלעיתים מצדיקה את השימוש בקסדות. בסוף אפילו רואים נביעה של נחל שזורם בתוך המערה.

בדרך חזרה הגשם מתחזק, וכיוון שקר (סביב האפס) זה אומר ממש נסיעה בתוך זרזיפי שלג.

לשמחתנו, הבנק התקשר ואמר שהכל הסתיים בהצלחה – אז נכנסים לקחת את הפרטים מהפקידה הרומנית, אומרים הרבה תודה והולכים לסיים את היום בבית הקפה שהפכנו לשלנו.

מטרת הנסיעה הושלמה.

מפה עצירה בסופר להצטיידות באוכל לארוחת ערב ובוקר מחר (כן, מפיקים פה לקחים מהר), וחזרה לבית המקומי שלנו שמחומם בדיוק במידה כנגד הקור שבחוץ.