יום של שוק (בערך), יין פירות יער וטבילה קפואה באגם: קופצים ל-Mikkeli

אחרי יום המנוחה המוחלט של אתמול, שבו הדבר הכי מאמץ שעשינו היה לפנות נחש מבקתת הגריל, הגיע הזמן לקחת את הרכב ולצאת קצת מהיערות כדי לראות ציוויליזציה פינית אזורית. היעד להיום: העיר מיקלי (Mikkeli), עיר המחוז שנמצאת במרחק נסיעה קצרה, יחסית, מאיתנו.

התחלנו את הבוקר בכיכר המרכזית של העיר, שבה מתקיים השוק המקומי השבועי. כשקוראים "שוק" במדריכי טיולים, הדמיון שלנו, הישראלים, מיד רץ למקומות הומי אדם, צעקות, ריחות של תבלינים, דוכנים נשפכים מכל עבר ואווירה של כאוס חינני. אז זהו, ששוק פיני זה סיפור אחר לגמרי.

בפועל, השוק התברר כאוסף צנוע מאוד של כמה דוכני עץ בודדים ומרווחים. הכל מסודר באופן מופתי, שקט באופן כמעט לא טבעי לשוק, ונטול כל ניסיון לשכנע אותך לקנות משהו. מאחורי הדוכנים עמדו בעיקר זקנות מקומיות חמורות סבר אך מתוקות, שמוכרות סחורה ספציפית מאוד: פה דוכן עם ערימות של תפוחי אדמה, שם דוכן עם קופסאות קרטון מלאות בפירות יער טריים (שנראה שנקטפו הבוקר מהיער שליד הבית שלהן), ובין לבין, כיאה לפינלנד, המון עבודות יד – בעיקר ערימות של גרביים בסריגת יד, תפוחי אדמה וגרביים, ירקות וגרביים, שום וגרביים (טוב, הבנתם את המוטיב החוזר פה). יש משהו משעשע בפער הזה שבין הציפיות למציאות המקומית המאופקת.

משם המשכנו לסיבוב ברחוב הראשי והדי מנומנם של העיר. כמיטב המסורת שלנו, נכנסנו לכמה חנויות מקומיות כדי לראות מה המקומיים צורכים ביום יום שלהם. אבל גם כאן, הפרופורציות שולטות. סיימנו את הסיבוב בעיר די מהר, אבל האמת היא שיש קסם מסוים בלגלות ש"אטרקציות" פה הן לא מופעי ראווה, אלא פשוט החיים הרגילים.

התחנה הבאה הייתה קנקאברו (Kenkävero). על הנייר: "אחוזה היסטורית מרהיבה ומלאת קסם, בעברה בית הכומר הגדול בפינלנד, מוקפת גנים מטופחים, חנויות אמנות ומבני עץ שמורים להפליא." במציאות: מתחם נחמד מאוד, ירוק ופסטורלי, עם גינה יפה, ראינו פרסום ל"תערוכת אמנות טקסטיל ואומנות מקומית", מה שנשמע כמו חוויה תרבותית מרתקת. כשנכנסנו פנימה, התערוכה התבררה כחנות קטנה וחמודה, עם כמה סוודרים יפים שתלויים על הקיר, כמה עבודות עץ, ו… זהו. בית קפה נעים וכמה חנויות מזכרות ועבודות יד. עשינו עצירה של קפה ועוגה, ומודים, שזה היה המקום הכי יפה ופסטוראלי של היום.

מ-Kenkävero המשכנו הלאה: יקב אולינמאקי (Ollinmäki Wine Farm). למי שלא מכיר, בפינלנד אי אפשר לגדל ענבים קלאסיים בגלל האקלים, ולכן תעשיית היין שלהם מבוססת על המשאב הכי נפוץ באזור: פירות יער. היקבים מייצרים יינות מתפוחים, דובדבנים, אוכמניות, ומיני פירות יער אחרים.
גם פה, אל תצפו ליקב ממשי. יותר בכיוון של מסעדה מקומית ונידחת. לאחר שמצאנו עם מי מדברים, התיישבנו לטעימת יינות שארגנו במקום. הטעמים שונים לחלוטין מכל שרדונה או קברנה שאתם מכירים, ומזכירים לעיתים ליקר פירותי או מיץ עשיר עם עוקץ אלכוהולי. בזמן כשישבנו לטעום את היינות הורודים שלהם, התחילה בחצר סוג של הופעה מקומית קטנה ואינטימית. מסתבר שיש אירוע Folk Music בחצר. אבל גם פה, כמו שהבנתם – המציאות לא כמו שמתארים אותה. קהל של בית גיל הזהב, נגן שיותר מדבר בפינית ואז מבצע קאוורים באנגלית בלי רגש כמו שהקהל הפיני אוהב. חתכנו די מהר.

בדרך חזרה, כדי להוסיף קצת פלפל לנסיעה, החלטנו לפתוח את אפליקציית ה-Geocaching ולראות אם יש מטמונים חבויים בסביבה. למי שלא מכיר, זוהי אפליקצית חפש את המטמון עולמית. גילינו אותה בטיול בקנדה. פינלנד היא גן עדן למשחק הזה – כל עץ שני, סלע או גשר עץ ישן נראים כמו מחבוא פוטנציאלי. מצאנו נקודה על הדרך שנמצאה ממש בקלות – קופסה קטנה עם פתק ונייר בפנים, נרשמה התלהבות של ילדים בני עשר. לא רשמנו את השמות שלנו כי לא הבאנו כלי כתיבה, החזרנו את המטמון בדיוק למקומו והמשכנו הלאה עם חיוך קטן של שותפי סוד.

אחרי הצהריים עשינו את הדרך חזרה אל הבועה הפרטית שלנו. אל השקט.

החלק השני של היום הוקדש כולו לתחביבים ולחוויה הפינית המלאה. חלק מהצוות החליט שהדגים באגם לא יכולים להתחמק לנצח, לקח את החכה וניסה את מזלו שוב בדיג מהמזח. גם היום, נרשמה התלהבות והשקעה, אך הדגים באגם עדיין שומרים על סטטוס קוו של אי-הימצאות.

בינתיים, החלק השני החליט שהגיע הזמן לטקס המעבר הפיני האולטימטיבי: בדיקת הסאונה. הבערנו את תנור העצים שבתוך הסאונה של הבקתה, ולאחר שהחדר הגיע לטמפרטורה מדויקת של להט וענני אדים מהבילים, החליטו ללכת על הריטואל עד הסוף – יציאה מהסאונה וקפיצה ישירה אל המים של האגם.

מילה על הקפיצה הזו: "שחייה" זו מילה אופטימית מדי. מדובר יותר בזינוק הישרדותי. המים קפואים ברמה שמעתיקה את הנשימה ומקפיאה את הדם בשבריר שנייה. נרשמה יציאה מהירה, היסטרית וצווחנית במיוחד מהמים, וריצה קלה בחזרה אל החום העוטף של הסאונה.

ככה סגרנו עוד יום. בלי "אטרקציות חובה" מטורפות, אבל עם המון חוויות קטנות שהן הטיול עצמו כולל וי שעשינו על שני מאכלים פיניים: Karjalanpiirakka שזה לחם שיפון, עליו דייסת אורז ועליה ממרח ביצים בחמאה (משהו שמזכיר אוכל של פסח) ו Muikku שזה דגים קטנים מוקפצים בחמאה