ממש נוגעים בגבול רוסיה, בילוי יום ראשון מקומי ופינים שקצת מצחקקים

הבוקר שלנו התחיל מעט מאוחר, ולא במקרה: הלילה הקודם נגרר עד השעות הקטנות בגלל מרתון מטורף של המשחק "היטסטר" (Hitster). למי שלא מכיר, מדובר במשחק סופר-מדבק שבו צריך לזהות שירים ואת שנת היציאה המדויקת שלהם. מכיוון שאין לנו פה שכנים ברדיוס של קילומטרים, המוזיקה הדהדה בחופשיות, המורל היה בשמיים, ובכלל לא שמנו לב איך הזמן עף…
הבוקר כשהתעוררנו לבסוף (ולא שזאת היתה משימה קלה), החזרנו את הקצב לרוטינה הרגילה: ארוחת בוקר משפחתית מפנקת, טעימה ואיטית מול הנוף.

אחרי היומיים האחרונים שבהם התרגלנו לקצב הפיני האיטי ולמדנו לקחת כל המלצה תיירותית בערבון מוגבל במיוחד, החלטנו להמשיך ולחקור את המרחבים של דרום פינלנד. היעד שנבחר להיום: העיר לפנרנטה (Lappeenranta).

מעבר לזה שמדובר באחת הערים המרכזיות באזור האגמים, יש משהו מסקרן במיוחד בלוקיישן שלה. לפנרנטה יושבת קרוב מאוד לגבול עם רוסיה, כמה קרוב? המרחק ממרכז Lappeenranta ועד לנקודת ביקורת הגבול הרוסית הקרובה ביותר – מעבר הגבול נויגארמה / ברוסניצ'נויה (Nujamaa / Brusnichnoye) הוא כ-25 עד 30 קילומטרים בלבד. עד לא מזמן, מעבר הגבול המתוח שנמצא במרחק קצר מכאן היה עורק חיים שוקק של תיירות, מסחר ורכבות בין הלסינקי לסנקט פטרבורג. כיום, בגלל המצב הגיאופוליטי, הגבול סגור לחלוטין, והתחושה היא שנמצאים באיזו נקודת קצה אירופית, מקום שבו המזרח והמערב נושקים זה לזה, אבל כרגע פשוט מביטים אחד על השני בדממה.

ממחקר קצר שערכנו בבוקר הבנו שבימי ראשון מתקיים בכיכר המרכזית של לפנרנטה "שוק יום ראשון". אמנם הניסיון ממיקלי כבר לימד אותנו על בשרנו שלמילה "שוק" בפינלנד יש פרשנות צנועה מאוד וכדאי להנמיך ציפיות למינימום, אבל אמרנו לעצמנו: מה כבר יכול להיות? אולי נופתע.

אחרי שעה של נסיעה דרום-מזרחה, כשהנוף שבחוץ ממשיך להציג אינסוף עצי אורן ואגמים מבריקים, הגענו לכיכר המרכזית. וכמו שנאמר – לא התבדנו גם הפעם. הציפיות הנמוכות עדיין היו גבוהות מדי. ה"שוק" המפואר הסתכם בדוכן וחצי, שבהם עמדו שתי זקנות חביבות.

אבל אם כבר הגענו, משתלבים במנהגים המקומיים. עצרנו בדוכן וקנינו ליטר תותים טריים וליטר אפונה ירוקה. בפינלנד, למקרה שתהיתם, נפח הוא השפה החדשה: לא שוקלים בקילו, אלא מודדים הכל בליטרים, מתוך משפכי מתכת ייעודיים. והאפונה? האפונה הירוקה הטרייה בתוך התרמילים היא כמעט מאכל לאומי פה בקיץ. המקומיים קונים שקית, יושבים על ספסל, מפצחים את התרמילים ואוכלים את הגרגרים המתוקים חיים, ממש כמו שמפצחים גרעינים. טעים, מרענן וטבעי לחלוטין.

אחרי "חווית השוק" הקצרה, אמרנו שאם כבר הרחקנו עד לכאן, נמשיך לאטרקציה הבאה שמופיעה בכל המדריכים: ארמונות החול שבונים בעיר בכל קיץ ליד אגם סיימה (Saimaa). כאן כבר הפעלנו את מנגנון הניסיון המצטבר והורדנו ציפיות לרמת האדמה. היינו בטוחים שמדובר בארגז חול עירוני קטן, שבו איזה ילד עם דלי וכף בנה משהו שדומה למבצר, ומחלקת התיירות המקומית הפכה את זה ל"אתר חובה".

נסענו לכיוון קו המים, וככל שהתקרבנו, התחלנו להרגיש שמשהו שונה באוויר. פתאום ראינו התרחשות, תנועה של מכוניות והמוני אדם (במונחים פיניים, כן? כלומר, יותר משישה אנשים באותו רחוב). התברר שהגענו היישר לפארק הסמוך למים, שהיה מלא בדוכנים של שוק יד שנייה תוסס. מסתבר שיש פה חיים!

ולא רק חיים, אלא פסטיבל קיץ מקומי קטן שזהו יומו האחרון. הפארק היה מלא באנשים מטיילים, מוזיקה ברקע, דוכני עבודות יד, אוכל רחוב וציוד וינטג'. איזה כיף היה לראות שלמרות הכל, הפינים יודעים גם קצת לבלות ולצאת מהאיפוק המפורסם שלהם. נרשמה אווירה עליזה במיוחד, שלא לומר אפילו צחקוק רם, אירוע נדיר למדי במרחב הציבורי הפיני.

אחרי סיבוב כיפי בדוכנים של הפארק, זרמנו עם נהירת האנשים וטיפסנו במעלה הגבעה לכיוון המבצר העתיק של לפנרנטה (Lappeenranta Fortress). ופתאום – פלא. גילינו עולם חדש לגמרי שלא ציפינו לו: סמטאות ציוריות מלאות בחנויות בוטיק קטנות, בתי קפה מקסימים, והמון מקומיים שמטיילים בהנאה (ולהרבה מהם יש כלב מדוגם צמוד).

בבחצר הפנימית של המבצר חיכה לנו אוהל פסטיבל ענקי. לא להיסחף, לא מדובר היה בהופעה של רוקסטארים בינלאומיים, אלא באירוע מתנ"סי אסלי: על הבמה הופיעו זמרי גיל הזהב המקומיים ששרו להיטים פיניים נוסטלגיים, ולצידם התקיימו תחרויות ילדים קורעות מצחוק – מרוץ סוסי עץ (כן, מקל עם ראש של סוס) ותחרות ריקודים של להקת המתנ"ס המקומי. זה היה בדיוק כמו שזה נשמע: אותנטי, תמים, מצחיק ומלא חן מקומי.

משם ירדנו חזרה במורד הגבעה לכיוון אזור הנמל, והופה – הפתעה שנייה להיום: ארמונות החול!

מתברר שהפעם הפינים שיחקו אותה בענק. המתחם החינמי שנחשף בפנינו כלל פסלי חול עצומים, מפורטים ומרהיבים ברמה אומנותית מטורפת, שנבנו מסביב לנושא מרכזי והתנשאו לגובה של כמה מטרים. זה ממש לא היה ארגז חול עם דלי, אלא פרויקט פיסול מרשים ביותר שפשוט כיף להסתובב ביניהם ולהשתאות.

את הסיבוב בעיר חתמנו בקפה של אחר הצהריים ב Café Satamatie 6. בית קפה מופלא ומומלץ בחום שנמצא בתוך מבנה עץ עתיק ומשופץ בנמל, עם קפה מעולה (בריסטה מקצועי, לא פילטר!) ומאפים טריים.

חזרנו לאוטו, עשינו עצירה מהירה ברשת Lidl המקומית להשלמת מצרכים, והמשכנו חזרה צפונה לבקתה המבודדת שלנו.

מזג האוויר היום היה פשוט מושלם – השמש זרחה, הטמפרטורות היו נעימות, והאוויר היה צלול. חוץ מראש השבט שלנו, שבצער רב קצת חלה ובילה את החלק השני של היום בלנסות להענות לנזיפות של כולם שינוח, כל השאר ניצלו את התנאים עד הסוף: נרשמה שחייה באגם הקר (רשמית רק לאמיצות שבחבורה), יציאה לשייט רגוע בסירה, נרשמו עוד כמה ניסיונות עקרים אך מהנים לדוג, אימון מתיחות על המזח ממש מול המים, ולקינוח – שוב ארוחת ערב מצוינת בבקתת הברביקיו שלנו, שלא מפסיקה לספק את הסחורה.

בסך הכל, למרות כל הציפיות הנמוכות בתחילת היום, זה היה אחד הימים המהנים עד כה.