צומת הכפר הירוק

עדיין ג׳ט לג ועדיין קמים מוקדם. אבל המצב משתפר ועכשיו הקימה יותר לכיוון שש בבוקר. הערב לעומת זאת יותר קשה וסימני עייפות נראים כבר מהשעה שש.

אבל כל דבר בעיתו. היום כבר אין גשם. עדיין אפור ומעונן אבל נעים ולא רטוב, ולכן בתוכנית היום טיול לאיזור הגריניץ ווילג׳, או בשמו החדש הכפר הירוק.

בעקבות הניסיון של אתמול, מסע הכומתה, מחליטים שהיום ניסע הלוך בסאבווי וחזור ברגל.

יש תחנה ליד המלון ולאחר רכישת כרטיס פאס לרכבת עולים ונוסעים. עוד חוויה לילדים.

יורדים בתחנה ליד וושינגטון סקוור, איך שיוצאים מהתחנה אנחנו מוצפים בהמוני סטודנטים. שכחנו שהאיזור הינו אוניברסיטת ניו יורק וכנראה שבדיוק נגמר שיעור. נחילי סטודנטים עוברים מבניין לבניין, ממש מגניב. הילדים נפעמים מכך שזו עדיין ניו יורק אבל האוירה כל כך שונה מטיימס סקוור.

המטרה היום שיטוט ברחובות. האמת חשבנו גם להיכנס לחנויות קטנות ומיוחדות ובבתקווה גם זולות יותר. אז החנויות היו יותר קטנות, ובהחלט יותר מגניבות, אבל המחירים בשמיים.

באחד הרחובות פתאם ראינו מלא ילדים. מסתבר שיש שם בית ספר וכשיש הפסקה פשוט שמים מחסומים בשני קצוות הרחוב והכביש הופך לאיזור משחקים.

עוצרים לחגיגת קפקייקס באחד המוסדות באיזור – מגנוליה בייקרי – יקר אבל שווה וטעים בטירוף (לפחות כך הילדים טוענים). עוצרים בפארק קטן לאכול את הקפקייקס ולהאכיל ציפורים. רועי מנצל את הזמן לצילומי טבע מתקדמים עם הגופרו שלו.

לאחר מכן יש מטרה שרותם הקציבה לנו. לראות את הבניין של חברים. המפה נשלפת והולכים לכתובת. ושוב מתברר השוני בין הטלויזיה למציאות. במציאות הבניין נראה טיפה שונה. 

כדי להשלים את החוויה הולכים גם למיקום של הדיינר מהסדרה. שם זה כבר ממוסחר לחלוטין. תור של שני רחובות כדי להיכנס, לקנות כוס קפה ולהצטלם על הספה המפורסמת. מטורף. אנחנו לא פריירים אז הצטלמו רק מבחוץ.

מפה לשם הגיעה שעת צהריים מאוחרת ולמי שמכיר אותנו זה אומר אוכל. הפעם החלטנו שאנחנו מרחיבים לילדים את הרקע הקולינרי. הפעם: אוכל קובני.

האיזור של הקהילה הלטינית ואנחנו נכנסים לקפה הוואנה. זה מקום פופולארי שמתמחה באוכל קובני. בתפריט: תירס על הגריל עם גבינה וצ׳ילי (מעדן מטורף), מרק קובני של עוף ואיטריות, טאקוס חריפים אש עם שרימפס וסנדוויץ קובני: פרוסות בקר עם ליים וצ׳ילי. כולם ניקו את הצלחות.

מתחילים לנוע בחזרה צפונה לכיוון המלון. קצת קניות והילדים כבר מודיעים שהרגליים בדרך להפסיק לעבוד. הולכים והולכים ואז ברגע אחד של בדיקת מפה מגלים שאנחנו מתקדמים יפה אבל… בכיוון ההפוך. במקום ללכת צפונה הלכנו דרומה, מה שהרחיק אותנו עוד יותר מהמלון.

אין ברירה, אם נמשיך ברגל יאשימו אותנו כבר בהתעללות בילדים. אז נכנסים לסאבווי הקרוב ועולים צפונה בצורה רכובה.

הגענו לחדר והשעה שבע בערב. מה עושים? אם נשאר הילדים ירדמו מוקדם. אז אנחנו מושכים את החבל עוד קצת. לאחר פיפי ושיחרור רגליים מחליטים ללכת לראות את רוקפלר סנטר שנמצא כמה רחובות מהמלון. מאיה כבר גמורה אבל המראה שווה, התאורה והאנשים מצליחים להחזיק את כולם ערים עוד קצת.