אם לתרנגול יש כנפיים למה הוא לא עף?

יום 1 לטיול

הבוקר נפתח במלון בשדה התעופה. Alt hotel. ההחלטה לבחור במלון בשדה היתה נכונה. אחרי 3 לגים של טיסות הגענו די מותשים. גם בפועל התברר שלמרות הניסים והנפלאות שהצליחו להביא אותנו בסוף בזמן, לכל המזוודות לא היה מזל והן נשארו בטורונטו. מזל שמערכת העיקוב עבדה וחסכה לנו זמן בהייה במסוע המזוודות המסתובב.

בבוקר, הג'ט לג קבע כי קמים מוקדם. בשש בבוקר העיניים נפתחו והגוף דרש קפה. הילדים לעומת זאת ישנו כמו תינוקות.

בחוץ ערפל מטורף 

החדר במלון נמצא ממש מול מסלולי שדה התעופה. במשך שעה צביקה החליט שהוא מתפקד כמגדל פיקוח ובדק את כל ההמראות והנחיתות. מזל שהסתכמו בהמראה אחת ו 2 נחיתות…

יורדים ללובי לקפה ומאפה וגם לקחת את המזוודות שהגיעו באמצע הלילה.

ב 9 מעירים בכח את הילדים, בכל זאת יש כמה לוגיסטיקות להשלים כמו לאסוף את הרכב השכור.

התחנה הראשונה, אחרי הדוכן של הרץ, היא ארוחת בוקר. פה שוב מסתמכים על המלצות בבלוגים של מקומיים ומוצאים מקום קטן, של חברה אוסטרלים, שמגישים קפה וארוחת בוקר. המקום Good day kitchen and coffee. יושב על שפת האגם, כמו הרבה מקומות. ביום הראשון מתלהבים מכל אגם.

מתדלקים בקפה איכותי ויכולים להכריז על התחלת היום.

מתחילים בנסיעה והדבר הראשון שישר בולט לעין זה שהכל גדול, אותן רשתות בצידי הדרכים והכל נראה כמו ארה"ב רק שהכל בקילומטרים ולא במיילים.

התחנה השניה, אחרי ארוחת בוקר זה Peggy's cove . מגדלור אינסטגרמי בקצה המזרחי של נובה סקוטיה שמושך המון תיירים. הדרך לשם רצופה אגמים ומעבר בעיירות קטנות. לאחר נסיעה של שעה מגיעים לעיירה ורואים שהמון חונים על הכביש הראשי והולכים קילומטרים ברגל. ממש לא ברור הנושא. אנחנו מחליטים להמשיך פנימה ומגיעים עד למגרש החניה ושם מוצאים חניה מסודרת. למה כולם חונים קילומטרים משם, לא ברור.

Peggy's cove הינה עיירת דיג עם תושבים שחלקם מפעילים חנויות מזכרות וחלקם סתם סובלים מהמון תיירים. המגדלור בקצה העיירה יפה, אבל לא שונה מהותית מאחרים שראינו בדרך למעט העובדה שכולם מצלמים אותו בכל מיני זוויות

מצלמים ומצטלמים כמו כולם וממשיכים. החלטנו מראש שהיום יהיה באיזי. ומה גם שהמלון להלילה נמצא בקצה השני של נובה סקוטיה בעיירה בשם וינדזור. לא כי בא לנו לנסוע הרבה אלא כי לא היו מלונות אחרים זמינים. זוכרים את הפוסט המקדים? אז נובה סקוטיה דורשת הזמנה של המון זמן מראש. גם העובדה שיש איזה פסטיבל באיזור לא תרם למצאי המלונות.

אז אין ברירה, נוסעים לוינדזור. בדרך עוצרים במפעל מייפל של אכדים. סוג של התישבות קנדית של פעם. המייפל שלהם ממש טעים ואנחנו גם מנסים גלידת מייפל. כמו שמאיה אומרת, יש לזה טעם של פאנקייקים.

בגלל שמזמן לא אכלנו אז נסענו לעיירה ממש חמודה בשם Wolfville למקום שנקרא The naked crepe bistro. אולי נחזור לעיירה הזאת גם מחר.

אחה"צ מגיעים למלון (למעשה Inn), בשם The clockmakers inn. הבניין בן 200 ומרגיש כמו אחוזה אנגלית שקפאה בזמן. אין נפש חיה ויש דף על הדלת שמנחה להכנס מהצד ולעבוד לפי ההוראות המודפסות. מאד פריקי. בפנים, מסע לעבר, די קשה לתאר מילולית אז הנה מספר תמונות. השאלה כמה רוחות רפאים יבואו לבקר בלילה. נגלה לכם בפוסט של מחר.

אחרי שמתאוששים מהמקום שנישן בו בלילה, מחפשים איפה אוכלים ארוחת ערב. העיירה די קטנה ויש בגדול פאב או מסעדה או מפעל בירה. בחוץ חם ולח בטירוף וכולם מזיעים את הנשמה ולכן מחליטים על בירה קרה בפאב.

בטח קראתם עד פה וחיכיתם לתרנגול מהכותרת. אז האמת שאין תרנגול. זאת פשוט שאלה שנשאלה במהלך הנסיעה והחלטנו להעביר אותה לרשות הציבור