לחם מן הארץ

אנחנו לעומת זאת במצב רוח טוב. אנחנו שבאנו ממדינה קטנה, קטנה אבל חזקה נרתע ממזג אויר? שום קיץ איסלנדי (גשם וקור) לא יפחיד אותנו.

בתכנון היום סיום המסלול שנקרא ״משולש הזהב״ שחלק ממנו (פארק ת׳ינגווליר) עשינו אתמול. לא ממש ברור מה זהב בו והוא גם לא ממש משולש, אולי כי המסלול כולל את האטרקציות הכי מתויירות באיסלנד ולכן מכניס זהב לכל מיני חברות טיולים.

אבל לפני הכל, אנחנו חייבים לכם כמה תמונות של המלון מאתמול:

לא מתחילים לנוע לפני שכולם מתודלקים. זה אומר ארוחת בוקר.

השוס היום הוא אופן ההכנה. זוכרים שסיפרנו כי סביב המלון מלא בריכות גיאוטרמיות וקיטור שיוצא מהאדמה? אז מסתבר שחלק מהאוכל מתבשל במעין תנורים שהטבע יצר. בואו ניקח את הביצים לדוגמא (אלו שאוכלים בארוחת בוקר, לא אחרות). בכניסה לחדר אוכל מקבלים מעין חכה שבקצה במקום קרס יש מעין סל (או קן). בסל שמים… נכון ניחשתם,  שלוש ביצים. ועכשיו הולכים עם הכבודה החוצה אל אחד מבורות הקיטור. בעזרת החכה מניחים את הסל עם הביצים בבור ומחכים. אחרי מספר דקות ״דגים״ את הסל והתהלוכה חוזרת לחדר אוכל. וואלה, יש ביצים קשות  לארוחת בוקר. גם טעים בטירוף וגם חוויה לילדים.

לאחר שכולם מרוצים מסיפור ארוחת הבוקר מתחילים בתנועה. היעד, מפל גולפוס.

בדרך, כולם כבר מתורגלים. כאשר רואים שלט עם סימן מרובע ובכל פינה עיגול זה אומר שיש משהו לראות. כנ״ל אם יש התקהלות רכבים. לאחר כמה קילומטרים רואים הרבה רכבים בחניה בצד הדרך. חותכים לחניון ומגלים שהגענו  למכתש קריד. זהו לוע של הר וולקני שבתוכו אגם. עומקו 55 מטר וגילו על פי השילוט 3000 שנה. זה גם המקום הראשון, והיחיד עד כה, בו משלמים דמי כניסה. מרביצים סשן צילומים למעלה ואז יורדים לתחתית המכתש לראות את האגם מקרוב. המים בצבע טורקיז והמראה מדהים.

ממשיכים בנסיעה לגולפוס והגשם לא מפסיק. לאחר שמתייאשים מהרדיו האיסלנדי עוברים למוזיקה שהבאנו מהבית. הגדולים מלמדים את מאיה מה זה דיסקו ורוקדים לצלילי הווילג׳ פיפל.

בסופה של נסיעה מגיעים למפל. בחניה המוני תיירים באוטובוסים. מתלבשים עם כל מה שיש, מעילים, שכמיות, כובעים, צעיפים וכפפות ויוצאים למסלול. למרות המוני האנשים לא מרגישים צפיפות. המקום ענק. מרחוק שומעים את רעם המים אבל רק כשמתקרבים מבינים את גודל המפל. העוצמה מרשימה. הוא לא גבוה ולא רחב אבל כשעומדים מולו מבינים את עוצמת הטבע. נרטבים כהוגן, גם מהגשם שיורד מלמעלה וגם מהנתז שמגיע מהמפל אבל החוויה שווה הכל. מצטערים רק שאין שמש כי אז מופיעה הקשת המפורסמת של המפל.

בעליה חזרה מחליטים להיכנס למזנון הצמוד. מרק ושוקו חם הם הפיתרון המושלם למצבנו הרטוב.

התחנה הבאה במסלול היום דורשת תיזמון מדויק. קראנו כי בבריכת פונטנה בלאוגרוואטן יש סיור בישול באדמה. צריכים להתייצב בשעה מסויימת ולהירשם. הגענו 10 דקות מוקדם והסתובבנו קצת במקום. מקום מרשים מאד עם בריכות חמות, סאונות וכו׳.

כשמגיע זמן הסיור מסתבר שזה רק אנחנו ועוד משפחה. מגיע בחור צעיר עם את חפירה וסיר ביד ומבקש שנתלווה אליו. הולכים אחריו לכיוון שפת האגם. הוא נעצר ליד המים ומסביר שזה איזור עם חום תת קרקעי. מסביבו עולים אדים והוא מתחיל לחפור בחול השחור. הבחור מסביר כי בקרקע יש חום של 120 מעלות וכי בסיר יש לחם שיפון שמתבשל 24 שעות באדמה. כל יום מוציאים את הסיר של אתמול ושמים אחד למחר. הבחור מחליף בין הסיר של אתמול לסיר של היום וחוזרים איתו בחזרה למבנה. ברוב טקס והדר פותחים את הסיר וממנו יוצא גוש לחם שיפון ענק. כל אחד מתכבד בלחם וחמאה. הטעם לא דומה לשום לחם אחר. משהו בין לחם לעוגה.

במשך כל הסיור מאיה מרותקת. אנחנו חושבים שמעניין לה שהלחם יוצא מהאדמה או שטעים לה אבל בסוף הסיור פתאם היא אומרת בקול רם: ״איזה חתיך״. בהתחלה חשבנו שלא שמענו טוב. ״מה?״ אנחנו שואלים והיא חוזרת ומבטה מרותק בבחור שהעביר את הסיור. ״הוא חתיך, אני רוצה להתחתן איתו״.

האמת שהבחור לא נראה רע, ויקינגי בלונדיני וגבוה. אבל הילדה בת חמש!! 

לאחר שחלק מאוהב בלחם וחלק בזה שחפר אותו החוצה ממשיכים לתחנה הבאה. אתר הגייזרים.

שוב מטפטף אבל המקום ממש מרשים. בכניסה הגייזר המפורסם הנקרא, למרבה הפלא, גייזיר. הוא לא פעיל ורק מעלה עשן. לידו הגייזר הפעיל. מעין בריכת מים רותחים מוקפת חבל ומסביבה עדת צלמים. די דומה לאירועים בגן של הילדה.

פה מתחיל ריטואל מעניין. בהתחלה לא קורה כלום. אחר כך יש פתאם בעבוע קל בבריכה. לפתע מופיעה בועה כחולה באמצע הבריכה ופתאם הבועה שוקעת פנימה ואז פורץ סילון מים וקיטור.

זה הריטואל המלא. אבל אמא אדמה לעיתים משתעשעת עם האנשים שמחכים לסילון המים. לפעמים מופיע בעבוע ואז מפסיק. לפעמים מגיעים לשלב הבועה ואז כלום. ולפעמים הסילון קטן (כמו שהילדים אומרים, פוק מים) ולפעמים הסילון גבוה ומרשים. כל זה קורה כל כמה דקות. והאתגר הגדול הוא לתפוס בתמונה את הסילון שתמיד מצליח להפתיע כשלא מוכנים.

המראה די ממכר. לאחר כל שפריץ מים מנסים לנחש מתי יבוא עוד אחד. מפתיע כמה שפעולת טבע אחת יכולה לרתק את כולם, גדולים וקטנים. אף אחד לא רוצה לעזוב, אבל אי אפשר להישאר שם לנצח, למרות שיש אנשים שנשארים ימים… מתחילים לנסוע חזרה, אחרי שזיהינו במפה סימן של גייזר לא רחוק מהמלון. בדרך פתאום ראינו חנות מתנות, שכוללת גם צמר, שזהה בשמה לחנות שלנו – www.garn.is, כאשר garn=yarn באיסלנדית. נכנסנו להתרשם ואפילו רכשנו כובעי צמר.

המשכנו לחפש את הגייזר מהמפה שאפילו לא היה לו שם. האויר החל להיות סמיך יותר ויותר עד שגילינו שאנחנו נוסעים בתוך ענן ובקושי מצליחים לראות את אורות הרכב שלפנינו. אנחנו לא מוותרים והנווטת מקריאה שמות כבישים ולפתע, כשכמעט מתיאשים, מגיעה ממנה הנחיה, ימינה. בלי לחשוב פונים לתוך כביש קטן ללא שם. מולנו מלון נטוש שפעיל כנראה רק בחורף ולידו בריכה מבעבעת וזרם קיטור אדיר שיוצא מהאדמה. יוצאים להסתכל וקור אדיר מקבל את פנינו. כמה תמונות ורצים בחזרה לאוטו להתחמם. מי היה מאמין שקור כזה באוגוסט. קיץ איסלנדי כבר אמרנו?

זהו, בחזרה בחדר מתחממים. בגלל הגשם שהתחזק ויתרנו על הבריכה היום. נשאר בחדר המחומם. להתראות בפוסט של מחר.