רוצים ביטוח נגד גשם – קנו מטריה

יום 3 – 02/07/18

מזג האויר פה ממש מוזר, וזו כנראה הסיבה שהתחזית מתעדכנת פעם בשעה בערך. אתמול שהלכנו לישון היה אמור להיות מעונן חלקית ולכן התכנית להיום כללה סיור לאחד האיים. אבל מה, כשקמנו בבוקר היה מעונן ולא חלקית בכלל. אלא מעונן כבד עם זרזיפי גשם.
התכניות משתנות בהתאם, אבל דבר ראשון, שלמדנו כבר די מזמן, אם רוצים לשלוט באלוהי הגשם צריך להקריב מנחה. המנחה מתבטאת במנהג קדום של קניית מטריה. עד היום המנהג הקדום הזה הוכיח את עצמו.
ולכן, דבר ראשון בבוקר, לאחר התהליך האינסופי של קימה מהמיטה, שירותים וארוחת בוקר, הולכים לקנות מטריה.
שנוררנו 2 מטריות מהמלון אבל זה כנראה לא סיפק את אלוהי הגשם ולכן הולכים לחפש מטריה. בשני סופרים שעברנו בדרך לא היו מטריות (כאילו דא, בכל זאת קיץ בפינלנד אז למה שיהיה) ואז הגענו לקניון הקרוב. שמנו עיננו על מטריות שנשארו ממצעד הגאווה ושתיים כאלה נרכשו. המנחה הועלתה. ואכן, מרגע זה הגשם פסק.

היום בתכנית ביקור בפסל מוזר שנמצא בפארק מרוחק. אין גשם ולכן הולכים ברגל. סיבוב די גדול של כשעה ופתאם בדרך מגלים שאנחנו ליד כנסית הסלע (Temppeliaukion kirkko), מלא תיירים בחוץ אבל הגענו עד פה אז נכנס לראות. משלמים דמי כניסה ונכנסים. הכנסיה די מוזרה ולא מזכירה כנסיות סטנדרטיות. חצבו בסלע חדש גדול, שמו כיפת נחושת עצומה למעלה והופה, כנסיה (לות'רנית). רואים ברכות בכל השפות האפשריות, חוץ מעברית… יושבים קצת בפנים, שומעים את הדרשה היומית מכומר עם עגיל באוזן וקצת נגינת פסנתר. מוזר.

ממשיכים הלאה. זה איזור פחות תיירותי ויותר עירוני שזה נחמד. הפארק נמצא לאורך המפרץ ובאמצעיתו הפסל המדובר. פסל זה הגדרה מאד כוללת לאוסף צינורות אלומיניום כסופים שמקובצים יחד. ליד יש פסל ראש, כנראה של האומן המחונן. נחמד.

נשארים קצת בגן משחקים קטן ליד ואז הקור מתחיל להשפיע. ממש ליד יש בית קפה (Cafe Regtta) שנראה ממש נחמד. נכנסים למקום קסום. בפנים חדר קטן עם מטבחון וכמה שולחנות, בחוץ המון שולחנות על שפת המפרץ עם אח מתפצפצת. הכל עם חוש הומור, כולל השירותים, עם נעליים תלויות על המראה. שוקו חם עושה את העבודה ליד האש. מטעינים מצברים על מנת להמשיך בטיול.

חוזרים את כל הדרך חזרה למרכז העיר. בדרך, היכן שאתמול היינו בפסטיבל הנקניקיות, יש עוד כנסיה. מבחוץ היא נראת כמו חבית ענקית. מסתבר שזו כנסיית השתיקה (Kamppi Chapel). אסור לדבר בפנים. נכנסים לתוך החבית, ושותקים. גם בפנים הכנסיה נראית כמו חבית ענקית, עם כריות בצד וכמה נרות שאנשים הדליקו תמורת אירו אחד…אסור לעשות שם כלום חוץ מלהתפלל אבל כופרים שכמונו הגניבו תמונה.

נראה לנו שעשינו מספיק כנסיות ליום אחד. גם כבר שעת צהריים מאוחרת אז מחליטים ללכת לשוק המקורה בנמל. היום השוק פתוח במלואו ובוחרים לשבת בדוכן מרקים קטן. יש או מרק דגים או מרק בשר. טרי טרי וטעים טעים.

לאחר שאוכלים פונים לכיוון רובע המעצבים. כיון שהלסינקי הוכרזה על ידי אונסקו כבירת העיצוב יש לה רובע שמוקדש רק לזה. אז מסתובבים המון ברחובות, נכנסים להמון חנויות קטנות, מוזרות יותר (חנות שמתמחה בבגדים אמריקאים משנות השישים) ומוזרות פחות (חנות ממתקים כמו של פעם). וככה הזמן עובר. עד לשעת העוצר הפיני (שש בערב) שאז הכל נסגר.

ממשיכים עוד קצת להסתובב, ואז חוזרים למלון. 10 מטר לפני המלון הגשם מתחיל. כנראה שאלוהי הגשם הבינו שאנחנו מסיימים את היום.

הפינה של מאיה
היום הלכנו לשתי כנסיות אחת שעשויה מאבן ואחת שעשויה מעץ ונראת כמו דלי ענקי, הכנסייה הזאת היא כנסיית השטיקה. ולפני ואחרי הכנסייות הלכנו לבית קפה. אחרי זה, מאוחר יותר של היום, אמא ואבא היו צריכים להחליט לאן ללכת, זה קרה אחרי החנות שאין לה סוף ואחרי חנות הממתקים. אבל הם לא מצאו איפה אנחנו אז נתקענו שם איזה שעה טובה ואז הלכנו לגן שעשועים שחור. כולו היה שחור, כל המתקנים היו בצבע שחור. ולבסוף הלכנו לסופר וקנינו לנו ארוחת ערב, כי לא היינו הכי רעבים אז קנינו לנו משהו קטן.