היום הולכים ברגל

יום שישי ביוון

אחרי שאתמול בילינו שעות על הכביש ומחר גם מתוכננת נסיעה ארוכה, הוחלט שהיום נשאר באיזור ונתור את הכפר שבו אנחנו גרים.

המלון שלנו, Iliopetra, נמצא בכפר קטן בשם Agios Lavrentios. הייחוד של הכפר, חוץ מזה שהוא בראש ההר ולהגיע ממנו לכל מקום לוקח חצי שעה של נסיעה מפותלת, הוא שהוא שימר את הדרכים של פעם. אוסף של אבנים שפועל שיכור הניח בצורה אקראית לפני אלפי שנים ומאז הן ככה. אין גישה למכוניות ואת המכונית משאירים בכניסה לכפר.

כדי להגיע לכפרים ליד, במקום לרדת חצי שעה מההר ולעלות חצי שעה על ההר ליד, ישנם מסלולי הליכה שמקשרים בין הכפרים. אנחנו בחרנו במסלול הקצר, יחסית, לכפר Drakia. 

על המפה, 3.5 קילומטר לכל כיוון.

יוצאים לדרך אחרי ארוחת בוקר.

 חוצים את הכפר שלנו דרך כיכר החתולות, השם שלנו לכיכר המרכזית הקיימת בכל כפר ולרוב מאוכלסת בחתולים. וממשיכים לתחילת המסלול שנמצאת בכיכר אחרת בסוף הכפר. האגדה מספרת שלכיכר (למעשה קרחת יער) יש כוחות מיסטיים ולשם באים על מנת לקבל מוזה.

ניסינו לקבל כוחות מיסטיים ואז לצאת לדרך. מרוב מיסטיקה כבר על ההתחלה לקחנו פניה לא נכונה. בעיקרון למסלול יש שילוט צהוב שמראה את הדרך. אבל היוונים החליטו לחסוך בשילוט דווקא על ההתחלה.

אחרי קילומטר משהו מריח לא טוב. הכיוון נכון אבל אין שום שילוט. אז עוברים למוד טכנולוגיה. מורידים נתיב לגוגל earth ומזהים שאנחנו בכיוון לא נכון. אחורה פנה וחוזרים לתחילת המסע. סתם ביזבזנו קילומטר.

לאחר שמוצאים את השילוט מתחילים ללכת. אמנם 3.5 קילומטר עד לכפר השכן אבל מדובר בעליות וירידות, רוב הזמן הולכים בתוך יער עצי ערמונים, חוצים כמה פלגי מים ואפילו קטע מסויים הולכים על הכביש. הולכים והולכים ובסוף מגיעים לפאתי הכפר הסמוך. 

עולים לכיכר הראשונה שרואים מתוך מחשבה שזאת כיכר החתולות שלהם רק לגלות שזו סתם כיכר הצמודה לבית הספר. יש טברנה אחת סגורה אבל לפחות יש מים מהמעיין שניתן למלא את הבקבוקים. אחרי מנוחה קצרה ממשיכים במסלול כי אמרו לנו שבסוף יש בית קפה שניתן לעצור בו.

אז לכיכר החתולות וסוף המסלול הגענו, בית קפה – יוק. הכל סגור ומסוגר.

ועכשיו מחלחלת ההבנה שזה רק חצי מסלול. כי צריך לחזור הכל בחזרה. מתחילים בעלייה מייאשת בתוך הכפר ועושים את כל הדרך חזרה.

מקלחת קצרה בחדר להוריד את הזיעה ואז נוסעים לאכול. כי כבר 16:00 ואנחנו על האדים של ארוחת הבוקר (וכמה עוגיות שנאכלו במסלול).

ירדנו לכפר בתחתית ההר, יושב ממש על קו המים ומלא מסעדות שנושקות למים. חלק סגורות אבל מצאנו משהו פתוח. מה שמצחיק זה שכל המסעדות, יש להן מבנה פנימי שנמצא בצד אחד של הכביש הראשי (יחסית, מסלול לכל כיוון) אבל מקום הישיבה על המים בצד השני של הכביש. וכמעט ואין מדרכה. אז כל הזמן רואים מלצרים חוצים את הכביש מצד לצד עם מגשים.

על בטן מלאה אפשר להמשיך. נוסעים עוד דרומה לכפר Afisos. אומרים שמשם ממש שווה לראות את השקיעות. ואנחנו גם בונים על כוס קפה מול השקיעה.

אז לכפר מגיעים, אבל קפה אין. גם פה כל המקומות סגורים לגמרי. ממש מרגישים שזה כבר שלהי עונת התיירות. יורדים לחוף המדהים. ים שטוח לגמרי. 

הילדים משחקים בלהקפיץ אבנים על המים. פתאם בחור מבוגר, דובר צרפתית, מבחין בהם והולך גם להקפיץ אבנים. ותשמעו, הבחור בטח היה אלוף אירופה בלהקפיץ אבנים. רועי מקפיץ 3 הקפצות, הבחור מביא אותה ב 30 הקפצות. וככה מתפתחת תחרות סמויה, כל אחד עומד בצד שלו ומקפיץ.

וככה עובר לו הזמן בנעימים וגם השקיעה מגיעה. ואכן, אין מה להגיד חוץ ממדהים.

את הקפה נסענו לחפש בעיר הגדולה של האיזור, Volos. היה סתמי. עיר גדולה, נראית כמו תל אביב בשנות ה 80, והקפה היה בהתאם.

הילדים כבר נרדמים בהליכה ולכן החלטנו לסכם את היום.

הפינה של מאיה:

היום התחלנו בארוחת בוקר והליכה לכפר אחר. התחלנו ללכת ואז גילינו שזאת הדרך הלא נכונה, אז חזרנו הכל והלכנו בדרך הנכונה. הדרך הלוך הייתה יותר בסדר, כשהגענו לכפר השני היינו טיפה מותשים. כשגילינו שצריך לחזור הכל מאותה דרך ממש עמדנו למות. לפני שהלכנו ראינו שתי חתולים, אחת גורה חמודה והשני גדול וטיפה מתבודד.

התחלנו ללכת וללכת וללכת ואז… נגמר הכוח להמשיך אבל אספנו כוחות והמשכנו ללכת. בסוף הגענו גמורים ותשושים. הלכנו עוד קצת וחזרנו לחדר להתקלח.

היינו כולנו רעבים, כמובן, בארבע אחר הצהריים מי לא? אז נסענו לאכול על שפת הים. כמובן שאם הולכים לאכול על שפת הים הולכים גם לחוף. אז הלכנו. שוב פעם אני ורועי זרקנו אבנים על המים, אבל בשונה מפעם קודמת פגשנו מישהו שגם יודע לעשות את זה, ולא סתם יודע לעשות את זה, הוא מומחה בזה. רועי קצת התחיל לקנא אז כמובן שהוא מתחיל להתחרות באיש. הוא לא היה הכי טוב וכמובן שלא טוב ממנו אבל הוא השתפר בזכותו וגם אני.

אחר כך נסענו לבית קפה והזמנו וופל בלגי מוגזם עם שוקולד וביסקוויט.

חזרנו למלון, התקלחנו שוב והלכנו לישון.

וזהו!