יום מופלא בפארק הקרחונים

הבוקר קמנו עם הרבה התרגשות, היום יוצאים לגלות את פלאי Perito Moreno Glacier, אחד הקרחונים המפורסמים ביותר בעולם. בחוץ רוח מטורפת, מה שאומר שהטמפרטורה צונחת. זה בשילוב עם גוש קרח ענק שאנחנו הולכים לבקר אומר שהיום מוציאים את הכלים הכבדים – כובע, צעיף, כפפות (באמצע הקיץ הארגנטינאי זוכרים?)

הנסיעה מהמלון לפארק הייתה חוויה בפני עצמה. ברדיו התנגנו השירים של הביטלס, כי מסתבר שזה יום הביטלס ותוך כדי שהשיר long and winding road התנגן ברקע, גם הכביש שלנו התפתל בין נופים פתוחים עם הרים מושלגים ברקע, ואגמים בצבעים שלא ניתן לתאר במילים. עצרנו כמה פעמים רק כדי לצלם – לא יכולנו להתאפק מול המראות המדהימים שנפתחו לפנינו.

כשהגענו לפארק, נתקלנו, שוב, ביעילות המקומית. הכניסה לפארק כרוכה בתשלום. את זה כבר ידענו מהפארק הקודם, ולכן ערב קודם כבר שילמנו את מחיר הכניסה וקיבלנו אישור כניסה לפארק. אבל עכשיו, קילומטר לפני הכניסה, כבר יש טור מכוניות. לאט לאט מתקדמים ומגיעים למפקחת הראשונה. מראים לה את אישור התשלום ואז מופנים לטור הימני. בשלב הזה מניחים שהטור השמאלי הוא אלה ללא אישור הכניסה. מתקמים לאט לאט רק כדי לגלות ש 10 מטר לפני הכניסה הטורים מתאחדים שוב. מרחוק רואים את השומר מחליף מתכונים עם כל רכב. אחרת אין הסבר למה כל רכב מעוכב בכניסה. כשמגיע תורינו אנחנו כבר מוכנים עם מתכון הבראוני המפורסם של משפחת כץ. השומר מסתכל על אישור התשלום, ממלמל לעצמו "אתם מישראל" (כי כתוב על אישור התשלום מאיפה כל אחד מגיע) ומסמן לנו להכנס. 30 שניות זה לקח. נעלבנו, למה לא מעכבים אותנו גם, כי אנחנו מישראל?

מגיעים לחניה והופה, התנהלות מוכרת. חונים על כל מטר מרובע ובכל צורה אפשרית. הכי ישראלונה שאפשר. עכשיו עומדות לפנינו שני אפשרויות: לחכות לשאטל שמקפיץ למעלה ההר שם הכניסה הרשמית או לעשות מסלול רגלי. ברור שהמסלול הרגלי ניצח.

התרגשנו מהרגע שבו הקרחון נגלה לעינינו לראשונה. Perito Moreno הוא לא עוד קרחון – הוא מונומנט טבעי עוצמתי, עם גושי קרח עצומים שמתנפצים בקולות רעם אדירים לתוך המים. המסלול בפארק מסודר בצורה מושלמת, עם שבילים שמובילים לתצפיות שונות שמעניקות זוויות מרהיבות על הקרחון.

הפארק כולל כמה מסלולי הליכה מסודרים ומותאמים לכל הרמות:

• המסלול התחתון (Inferior Trail): מסלול קל יחסית שמוביל לתצפיות נמוכות על הקרחון. ההליכה בין העצים והשבילים המוצלים מספקת חוויה קרובה יותר לקרחון, עם אפשרות לראות את גושי הקרח הענקיים נופלים למים ממש מקרוב.
• המסלול האמצעי (Central Trail): מסלול שמציע תצפיות מגוונות בזוויות משתנות על הקרחון. זהו שביל נהדר לעצירות צילום ותצפיות על הקרחון מרחוק, המאפשר להתרשם מגודלו האדיר.
• המסלול העליון (Superior Trail): מסלול מעט יותר תלול שמוביל לנקודות תצפית גבוהות על הקרחון והאגם שמסביב. הנוף הנשקף מלמעלה פשוט עוצר נשימה, עם מבט פנורמי על כל האזור.
• המסלול לנסיכות (Balconies Trail): המסלול המפורסם ביותר בפארק, שביל נגיש ומרוצף שמוביל לתצפיות המרכזיות. זה המקום שבו רוב המבקרים עוצרים לצפות בקרחון ולהמתין לרגעים שבהם הקרח מתנפץ בקול עוצמתי.

ואנחנו, כמובן עשינו את כולם. כל מסלול מוגדר ברמת קושי אחרת אבל האמת, כולם באותה רמת קושי. מצד שני המסלול העליון שמוגדר כמסלול ברמת קושי גבוהה, כנראה מפחיד את המטיילים כי הוא היה הכי פחות עמוס.

הולכים והולכים והמראה פשוט וואו. השיא של היום היה הרגע שבו ראינו קרח עצום נשבר ונופל לתוך המים, מלווה בקול שגרם לכולם לעצור ולהתפעל. זה היה רגע מרהיב ומלא עוצמה שהדגיש כמה הטבע חי ונושם. לאחר מכן פשוט מחכים לשמוע את הקרחון מדבר (יותר עושה קולות של נהמה מהבטן) שזה סימן שמשהו קורה, ואז המטרה להיות מוכנים עם מצלמה לתפוס את הרגע שבו ניתק ממנו חלק ונופל לאגם.

תוך כדי הסיבוב, התיישבנו באחת מפינות המנוחה המשקיפות על הקרחון, פתחנו כריכים שהבאנו, ונתנו לרוח הקרה ולנוף המרהיב למלא אותנו באנרגיה.

לאחר שסיימנו את כל המסלולים, והחלפנו חוויות עם תרמילאים צעירים ישראליים שפגשנו לאורך כל הדרך (וחייבים להודות, החברה האלה פשוט חמודים), עושים את דרכנו בחזרה לעיר. הפעם, לא חוזרים על הטעות שעשינו אתמול שהלכנו לאכול ארוחת ערב. בלוג מקומי ממליץ על מסעדה שנמצאת בתוך העיירה ולא על הרחוב הראשי. מסעדת Morrison מתגלה כהצלחה מסחררת.

היום הזה היה אחד מאותם ימים שמזכירים לך כמה הטבע עוצמתי, מרהיב ולא מתנצל. מחר, ננסה לשחזר את החוויה אבל הפעם מהצד של המים.