אננסים ולילה לבן (מאוד)

יש ימים שמתחילים בשקט, בבהיה בשתילי אננס, ונגמרים ב־22:00 בלילה בפקק תנועה של עשרות אנשים לבושים בלבן שמנסים להבין איפה בדיוק מתחיל הפסטיבל הזה שכולם מדברים עליו.
ובין לבין? כנסייה יפהפייה על הר, סלפי עם פסל מרחוק, ומחשבות עמוקות על האננס

היום הוחלט שיהיה יום רגוע. זה אמצע הטיול וצריך לדעת כמה מושכים את הסיבולת של האנשים. תמיד באמצע הטיול יש את היום הזה שכולם קצת הפוכים. ובמיוחד שבערב מצפה לנו אירוע מכונן.

את הבוקר התחלנו בביקור אצל האננסים. הגענו ל־A Arruda, חוות אננסים משפחתית מטר מהמלון (טוב, יותר לכיוון 200 מטר. או 400 מטר אם מתבלבלים ומתחילים ללכת קודם לכיוון ההפוך), אין דרך עדינה לומר את זה: לא ראינו אף פעם אננס ככה. עשינו סיור בגינה מקורה שבה מגדלים אננס אחד־אחד – כמו יהלומים. בחממות שקטות, עם שורות שורות של צמחי אננס קטנים ומנומסים, הבנו שתהליך הגידול פה איטי, מסודר, וכולל גם "שינה עם עשן" (אמיתי לגמרי – באמצע החיים של האננס מציפים את החממה בעשן למשך 9 ימים, תהליך שמזרז הבשלה). הסיור קצר, חינמי, ואפילו יש בסוף קיוסק שבו קנינו מיץ אננס וגלידה בטעם… אננס (ברור).

אחרי האננסים, היה לנו צורך בהשלמת פערים. לפני יומיים ראינו על הגבעה בדרך חזור כנסיה מרשימה – אז היום שמנו פעמינו ונסענו אל עבר מקום רגוע וגבוה:
Nossa Senhora da Paz – כנסייה לבנה יפיפייה שנמצאת על גבעה מעל Vila Franca do Campo.
המקום שקט, מוקף טבע, ומציע מדרגות סימטריות עם תבליטי פסיפס שמספרים את סיפור מריה.

עלינו לאט, הגענו לפסגה – והנוף פשוט שווה כל שלב.
העיירה הקטנה למטה, הים נפרש עד האופק, והכנסייה – אלגנטית בלבן צחור. גולת הכותרת – אם יש צלב, כמובן שננסה לעשות מגן דוד לידו. יצא יותר תמנון שיכור אבל תשפטו לבד…

לאחר הביקור בכנסיה חזרנו למלון למנוחה קצרה בבריכה. בעיקר כי אגרנו כוחות לערב.

תשאלו מה יש בערב?

פסטיבל לילות לבנים – White Ocean 2025

White Ocean, או בשמו המקומי: Noites Brancas de Ponta Delgada, הוא חגיגה עירונית סוחפת של מוזיקה, הופעות חיות, שווקים, ריקודים, ותושבים (ותיירים) בלבן.
במשך לילה אחד, העיר משנה צורה: הרחובות סגורים, האורות דולקים עד מאוחר, וכל בית קפה הופך למועדון קטנטן.

הדבר הראשון שגילינו?
כולם בלבן. כולם.
חולצות, שמלות, נעליים, גברים בקוקיות ופיות עם כנפיים זוהרות.
מי שלא לבוש בלבן מרגיש כאילו נכנס למסיבת נושא בלי לדעת מה הנושא.

הדבר השני?
נושא החניה. בכל המידע שקראנו הוזכר כי כל האי + המוני תיירים מגיעים לפסטיבל. מרכז העיר נסגר מה שאומר שאין חניה בשום מקום למי שמגיע מאוחר.
לכן, מה שעשינו היה פשוט להגיע מוקדם. הפסטיבל מתחיל בשבע בערב? אנחנו כבר בארבע אחה"צ חונים בשלווה בחניון חינמי קרוב.

משם, פשוט זורמים באיזי. הולכים לאכול – ב A Tasca, מסעדת אוכל פורטוגלי מומלצת. בערב צריך להזמין מקום הרבה זמן מראש אבל בשעה 4 אחה"צ הכל פנוי וניתן לאכול בשקט. כבר במהלך הארוחה מתחילים להבין את מהות הפסטיבל, למסעדה פורצים זמר ונגן אקורדיאון ומרימים את כל המסעדה בריקודים.

וזו המהות של הפסטיבל – חגיגה של קיץ, קהילה, חופש וחיים שלוים. משהו שלנו כישראלים קשה לתפוס.
הופעות חיות בכל פינה (יש כ 12 במות בידור מפוזרות, ממוסיקת מורשת – שירים עצובים למות בפורטוגזית ועד מוזיקה אפריקאית מקפיצה – החביבים שלנו), דוכני אוכל, קוקטיילים בכל צבע (חוץ מלבן), ומלא משפחות, זוגות, צעירים ומבוגרים – כולם פשוט נהנים מהחיים.

הסתובבנו לבושים לבן עם כולם, רקדנו במסיבת רחוב אפריקאית, שתינו קפה יחד עם שוטרים והמון פורטוגזי ובעיקר נהננו.
(רגע השיא: שיר אפריקאיי שלא הבנו מילה ממנו – ועדיין שרנו עם כולם בפול ווליום.)